|
נולד במרץ 1984
את מרבית שנתו הראשונה בילה במצפה גיתה שבצפון הרחוק
(אל תיבהלו!! לא שמעתם עליו כי הוא לא קיים
יותר...), את השנים שלאחר מכן בילה בעיקר באזור
המרכז.
בגיל 17 גילה שהוא יודע לנגן על גיטרה ולא הרבה אחרי
פיתח צורך עז והתחיל לכתוב.
בגיל 18 התגייס בשמחה ובגאווה לצבא ההגנה, ונתגלתה
לפניו אכזבה גדולה.
אלעד אוהב בעיקר אנשים, משפחה, חברים, מוזיקה
ושניצלים (כאלה של אמא אם אפשר, אבל מוכן להתפשר...)
הוא ישמח אם תגיבו לכתובים שלו וישתדל להגיב לשלכם
בחזרה :)
אולי זה מצחיק
אולי זה עצוב
מכתוב?
|
ואני עצובה
ואני עזובה
מרגישה נבגדת
מרגישה בזויה
|
פעם לא ממש מזמן
היה חופשי החייל
הזיכרון קצת מעורפל
אבל עדיין קיים
|
הסיפור הוא פשוט
על מאבק נדוש
בין הטוב לרשע
בין הצדק לרוע
|
השריף לפעמים קצת מתחרפן.
הוא מדבר לעצמו, על עצמו
ובגוף שלישי.
|
כולם רוצים לכבוש את העולם
מנסים לשלוט בלב כל אדם.
האמצעים כשרים,המטרה נעלה
והנה...
|
אם הייתה לי מכונה -
כזאת שזזה בזמן
הייתי כאן ועכשיו,
או אז ואח"כ?
|
הייתה לי מטרה
אז יצאתי למשימה
יש לי משימה, אך אבוי...
שכחתי מה המטרה
|
אנשי הפח עשויים מברזל
פחית ריקה במעטפת ירוקה
אין להם לב, אין להם מוח
ריקים מתוכן, ריקים מאהבה
|
נכתוב לנו תסריט, נקנה מצלמה
ונצלם - בלי חוזה וחברת הפקה.
|
אלוהים כשהיה קטן בנה לו עולם. זה קצת אנוכי הייתי אומר -
לבנות עולם שמכאיב לכולם, רק בשביל להעביר ת'זמן.
|
|
|
אמא ואבא הלכו
להצגה, והשאירו
אותי אצל הסבא.
צעקתי ובכיתי
בבקשה אל תלכו,
סבתא קחי אותי
הבייתה.
תירגום חינם
לשירי נירוונה. |
|
