|
יליד באר שבע 1974 ,בוגר יחידה קרבית ,איש מחשבים ,
החי בין עולם המדע והטכנולוגיה לעולם האומנות
והטבע.
עוסק בקריאה ,כתיבה וצילום.
מתגורר בת"א.
באותו יום שישי הלכתי לים עם מוקי. בים יש אנשים משונים. בכלל,
בעיר הגדולה יש אנשים משונים. בעצם, הם עצובים.
|
אז ככה:
סבי החזיר את נשמתו לבורא לפני כשנה. ובמסורת היהודית מסופר כי
במשך שנה מיום פטירתו של אדם, משפחתו מצויה במבחנו של אלוהים -
מי לחסד ומי לא.
|
ביום שישי האחרון הלכתי לים. בדרך לחוף גורדון (בו בד"כ
מתרכזות כל הבחורות ה'צפוניות' שאני מת להכיר) ניגשה אלי
בלונדינית נחמדה.
היא נתנה לי כרטיס ביקור ואמרה לי 'תתקשר במוצ"ש או ביום
ראשון. להתראות.' והלכה.
|
החצר של סבא הייתה המקום המופלא ביותר עלי אדמות... אבל בעצם
כשחושבים על זה, החצר הייתה המקום השני המופלא ביותר בעולם, כי
לסבא היה מחסן בחצר.
|
אבי ואימי הביולוגיים לא יכלו לטפל בי ובאחי. הם היו צעירים
מדי וחסרי אמצעים. ולכן מסרו אותנו לאימוץ. הופרדנו באימוץ,
ולא ראיתי את אחי במשך השנים (למעט פעם אחת בתמונה בעיתון).
למשפחתי המאמצת היה בית גדול ולב ענק, ושם גדלתי.
|
מאחורי השימשה שהפרידה בין החלק האחורי והקידמי , נהגה אישה.
"היא סוחרת בילדים".
לידי ישבו ונימנמו - ספק מסוממים - כ-10 ילדים בגילאים
שונים,בנים ובנות, מסתכלים במבט חלול במסך הטלויזיה שהקרין
משהו.
|
הבל הרוח היה חם.
הוא ישב בתחתוניו והזיע.
שבת, חודש מאי והוא חייל בלבנון. וכולם בים.
הוא חש כי חייו עוברים מול עיניו. והתגעגע.
"יום רודף יום, ולילה לילה, ואין חדש תחת השמש".
|
כל מה שהיא רצתה היה קינוח בננה...
יומיים לא אכלתי - כי חיכיתי לקינוח הבננה.
|
הלילה אני יכול לכתוב את המילים העצובות מכולן.
|
צריבת השמש על עורי,
אינה כואבת כמו הצריבה שהשארת על לבי.
|
|
|
קראת לי אסתר.
פלא שלא עניתי?
סוכרזית
החיננית. |
|
