|
חרוזים נותנים מסגרת
למחשבה המתפזרת,
רעיון נשמע אחרת
מטאפורה שנשברת.
We both saw love, and saw it shatter
Let's rebuild it now, this time together
|
סתם צירוף של אותיות
שתי תנועות או הברות
צליל קצר על זוג שפתיים
או זרוקה מול העיניים
|
אנחנו לא חושבים וחייבים לדעת
וכבר לא מרגישים אך מתעקשים לגעת
רואים כל יום עולם ואז עוצמים עיניים
ולא שוקעים ולא צפים
פשוט זורמים בינתיים
|
ישן יותר ולא חולם, מגשים חלום של מישהו
מרכין את הראש ורץ מהר כדי שלא תרגישו
|
אני לא יודע מה לומר לך, לא מוצא את המילים
הלב שותק, אובד הרגש ואנחנו מתחילים
|
אפילו אהבה לא תמיד עוזרת. היא מקשה
אפילו מציאות לפעמים נשברת. בנפשה
|
ושוב בבוקר מתעורר
לובש לי פני אדם אחר
נשפך אל הרחוב הלא נורמאלי
רואה אותך אז בחלום
שנעלם לאור היום
את הדבר הכי טוב שקרה לי
|
את החיוך והחיבוק
וכשקולי הופך חנוק
את רעיון את מחשבה
את עצם כל האהבה
|
בבית הכלא של מחשבותיי ישנו חלון אחד ושמו תקווה
דרכו אביט אל השמיים הכחולים שנפרשים בכל פסגת השאיפה
אך עננים של חוסר ודאות צובעים אותם גוונים די אפורים
וסורגים של חוסר יציבות כולאים אותי בתוך המחשבה
|
בלי פנים
כשעמדתי כאן מולך
לא יכולתי לחייך, בלי פנים
|
ברגעים קשים הרגשות מכות
ואז כבר מרגישים ומתחילים לבכות
ולא כותבים שירים ולא רואים שום אור
פשוט עוצרים בוכים ומנסים לזכור
|
תכתוב לה מכתב
כן, תאהב
קצת בכתב
תרגיש
אז תגיש
נשיקה
|
גנרל מפקפק
האויב מתחזק
הקהל במחסום מתפלא
גנרל קצת נחנק
האויב לא שתק
ועכשיו לקהל הוא פונה
|
שם בתוך ענן עשן
ממלכה הרחק מכאן
מטושטש ומבולבל
שוכב לו מלך בערסל
|
השפיות בדמות מציל פרשה כנפיה
ואני לבד שוקע אל תוכי נשטף
צולל לקרקעית לשוב אליה
ואט אט גופי המת שוב צף
|
כי בשקיעה מתחיל עוד לילה
והבריאה הזמן לא די לה
עוברות שעות ויממות
עוברות להן כל העונות
יוצא כוכב, אל המרחב
בין העולמות
|
אני מחפש את המילים
שמוצאות דרך להגיד
את מה שאני רוצה לומר
יחד עם מה שאת רוצה לשמוע
|
זה טיול בישיבה
רעיון בלי מחשבה
זה מקום שאין גבולות
בלי סופים, בלי התחלות
זהו חושך צבעוני
עם רקיע טובעני
שני כופרים מתפללים
זהו שיר ללא מילים
|
יום טוב חג שמח, את אלוהים הוא לא שוכח
מוזג עוד כוס של יין עם דמעה בקצה העין
הוא בוכה, הוא בוכה אל השמיים.
|
יש לי מנוי חדש ואני לא יודע מי זה
ואני צריך לדעת כי די קשה לי בלי זה
אז רק רציתי להגיד
שתדע לך תמיד
שעכשיו בכל שיר שתראה כאן לפנייך
תדע שגם אני חושב עלייך
|
כל אדם צריך מסגרת
גם מסגרת שנשברת
הבדידות היא ממכרת
ומסגרת קצת עוזרת
|
פוקח עיניים ומביט במראה
רואה שם אותי שוב לבד
|
קניתי לב עם פתק החלפה
והוא עטוף בעטיפה
וגם קישוט וסליל של סרט
ואת שוב את ליבי שוברת
|
כן, שתי עיניה מבריקות
כשהדמעות שם נחנקות
היא אז ברחה מהארמון
ונאבדה בין ההמון
|
מעשה בלכלוכית
שחיפשה סנדל זכוכית
החיפוש עבר לחו"ל
שם הסיכוי למצוא כפול
מצאה שם גבר שיראה לה
שינתה את שמה לסינדרלה
היא מנסה והיא תשקיע
את חותמה שם להטביע
איבדה את היכולת של הדעת
ובחצות הפכה לדלעת
|
מה הטעם בשיחה כששום דבר לא משתנה
אין תועלת במכתב כשאין צד אשר עונה
|
את צבעת לי את החיים בורוד די ילדותי
ועכשיו כולם צבועים שום דבר לא אמיתי
הסתנוורתי בבקרים מאורה של הזריחה
התמכרתי לשקרים האמת כבר נשכחה
|
בכל מילה נחבאת בינה
אז רק תמצא לה מנגינה
תמחא, תרקע, תקפוץ, תרקוד
עד שהכל כאן יעבוד
|
כחול של ים נשפך לי לעיניים
הוא מתערבב ממול וגולש אל השמיים
הרים חומים וצהובים נושקים לחוף
וצליל שובם של הגלים רוצה אותי לסחוף
ועל החוף יושב אדם תחתיו שטיח
הוא מחייך חיוך מתוק כשהוא נוגס באבטיח
|
מצלצל הטלפון
אצל משפחת מלפפון
"כן, שלום, אוי רק שנייה"
עונה הגברת עגבנייה
"מדובר במר בצל
שנשמע קצת מבוהל,
הוא אליי היום צלצל
והבהיל את מר פלפל"
|
הלילה בא והוא נרדם
שניה לפני שהוא נדם
ביקש לראות שם בשנתו
לראות אותה, אותה איתו
מתחיל עיניים לעצום
בוכה איתה גם בחלום
|
על גבול הדמיון צועד לו אדם
הוא קופץ לשמיים ויושב על ענן
|
תודה לך תקווה , אך בך עוד אין צורך
אם תוכלי למלא רק עוד נס
ניפרד לשלום, כי יותר כבר אין טעם
בכאב, בשרפה, בחלום
|
קולות תפילה, קול נפילה
בלי קול של ניצחון צבא
קול אלונקה, קול צעקה
וקול שירה של התקווה
קול של דריכה נצרה פתוחה
יושב לבד בשירותים
קול של בליעה, קול ירייה
קול הקריאה של המתים
|
ובלילות
עיניים עצומות
חולמים אז חלומות
נישקתי לך חיוך
|
משכיבה לישיבה
אני עונה, את משיבה
לא דיברנו כבר ימים
את מחפשת אשמים
את נוהגת בצביעות
אני מודה באחריות
ואנחנו שוב כבר נפגשים
|
זה משבר של התבגרות
או רצון להסתגרות
עם תחושה של ריקנות
ואיבוד כל משמעות
|
פיסה של עור ושמה שפתיים
מתעקמת, זה חיוך
אל מול רקמה של זוג עיניים
ושריר הלב מגביר הילוך
הדם הוא רץ לי אל הלחי
והיא הופכת אדומה
|
בן: "אבא, ומה זה ניצחון במלחמה?"
אבא: "ניצחון זה שאחד העמים חושב שהקורבנות היו שווים תמורת
התוצאה."
בן: "ומה זה כישלון במלחמה?"
אבא: "כישלון במלחמה זה כשהיו יותר מדי קורבנות ולא הייתה
תוצאה שהעם מרוצה ממנה."
|
כי הרי כולכם יודעים, הוא אדם של מילים, הוא אדם של טיול ואדם
של חברים ועכשיו הוא אדם מול מסך שמתמלא ולב שמתרוקן ומוח
מגורה.
|
|
|
אדי דורא מצודדת
ובבש קשה לי
לדשוב
לבישהו יש טישו
אולי?
המצודדת |
|
