|
 '' you know that place between sleep and awake? the place
you still remember drimming? thet is where i will always
love you..." |
אלעד אדיב מחיפה
כשמישהו מת נעלמת המשמעות,
בא לך יחד איתו למות,
כשמישהו מת נכתב ההספד,
שאולי יעזור לך קמעה להתמודד.
|
אפשר לנסות להרוג אותה אבל היא לא תעלם,
האהבה הזאת פה והיא תישאר להילחם,
אפשר לקלל אותה במכשולים חסרי אנושיות,
אבל האהבה הזאת מזמן שברה את כל חוקי המציאות
|
הוא חלה במחלה מסוימת, שרבים עליה מספרים,
בה אחים הולכים ויותר לא חוזרים,
הוא היה אמור לחגוג היום יום הולדת,
אבל לאף אחד כבר לא אכפת בכלל
|
אך אין מה לעשות,
בסוף זה יגמר,
יעלמו כל האהבות,
וכלום לא ישאר.
|
כל דקה שעוברת,
כל שנייה שחוזרת,
אני זוכר.
|
תפסיקו לצעוק, אני שומע!
כל שיש לכם לומר אני כבר יודע,
תפסיקו לחזור על דבריכם, כבר אין לי כוח,
תעזבו אותי בשקט אני רוצה לברוח
|
אני שונא אותך שרק את מצליחה אותי להשקיט,
שכל הגברים אלייך באים ואת טוענת שרק לי חיכית,
אני שונא שהמגע שלך כה רך וטהור,
שונא כשאני הולך, כשאת גורמת לי לחזור
|
את יותר מדי יפה בשבילי, יותר מהכל,
כאילו אלוהים בכבודו ובעצמו לקח לידיו מכחול,
והחל לצייר עד שהגיע לשלמות,
את יותר מדי יצירת אומנות
|
אני חש בגידה מחברה סרטנית,
שכמו נגיף היא הורסת ותוקפנית,
שלא משנה כמה שתחפש שיטות,
תמיד תמצא את עצמך זרוק באשפתות.
|
בגילי אין אהבה היא נצחית,
ואני יודע שצריך להחליט,
אם לשכוח ולהמשיך לגדול,
או לחרוט בלבי כאב כה גדול.
|
אנשים מתאהבים בלי לדעת ונפרדים מאותה סיבה,
אם מישהו יעזור לאדון לחצות כביש כולם ירימו גבה,
אוליגרך יתרום מיליונים לאלה שמילאו את הארנק,
אם תפחד לחשוב, ואב יכה בן כמשחק.
|
וכל עיטור ודרגה נעלמו מהעין,
כי המשפחה היא זו שנלחמת עדיין,
להחזיק את עצמה לעוד כמה רגעים,
על כל חייל שסופג כדור, הם אלו שנפצעים
|
השייכות אלייך עשתה אותי יותר חזק,
ורק להגות את השם חיפה על המרחק,
בקיץ את משוגעת, בחורף קטלנית,
ההבדל בין ענקי בטון לממלכה ירוקה היא מונית.
|
מה זה ציונות למול פציפיסטיות אמיתית,
מה זה מסלול לעומת שחייה לילית,
הם יורים כדורים ואני קלישאות,
הם צועקים "הקשב" ואני שואל "להיות או לא להיות?"
|
כמו כל אלו חיי הינם עפר,
מפלתי אינה אלא מופת לכל הבריות,
שכן בלכתי לא יישאר דבר,
מלבד בלדה שלא נועדה לחיות.
|
הוא כבר לא יגיע לחלל,
הוא כבר לא ידע מגע עולל,
הוא כבר לא יחוש מגע של מתכת קרה,
הוא כבר לא ילחם,
|
אומרים שאת ילדה של כוכבים,
נולדת בין הסתיו לשקיעה של אוהבים,
גדלת בצל ירח והילה של מלאכים,
חונכת בידי הנחל ושירתם של הפרחים.
|
כל הפחדים שלי משתקפים במראה,
צוחקים עלי כמו הגורל, אתה פחדן,
אפילו העיניים שלי בוגדות במבט,
אני פוחד שתלכי, שתהיי כמו כולן
|
אבל אתה ילד, אתה הגיבור,
תחזור לקרב ותמיד תזכור,
הכאב יכרסם מבפנים ויחדור,
אבל אתה בני, תאהב את אלו שנשארו ואל תביט שוב לאחור.
|
לפני הקפיצה ההתרגשות גוברת,
וכל התקווה למול עיניך נגמרת,
לפני הקפיצה אתה חושב פעמיים,
אבל מה זה משנה עוד אחד בשמיים.
|
כמה כוח יש בך ואת רק בורחת,
צובעת את עצמך בשקרים שיורדים במקלחת,
נותנת לכולם להכתיב לך שלמות,
הם תמיד יחפשו פגמים במקום אישיות.
|
נשיקה היא לא שפתיים,
ולא מתק הלשון,
נשיקה היא כאשר שניים,
יודעים שזה נכון.
|
עוד נגיעה ועוד נשיקה,
עוד נמלא את התקווה הריקה,
את האמת ננצח ואותך לא אפסיד,
עד שהמוות בינינו יפריד.
|
חיי לא יהיו כבעבר,
מאוהב אך לא נזכר,
אחכה לך אהובה,
גם אם תקדים אותך שיבה,
רק תבואי! הזמן אינו חשוב,
עד שניפגש שוב.
|
כולם כבר עזבו אין על מי להגן,
מותר לחשוף את הפצע המדמם, מה שכן,
אין טעם לנסות הוא כבר לא יגליד,
אפשר רק לכסות אותו בתחבושות של עתיד.
|
את המבט הראשון שלך אני זוכר,
עמדת חסר אונים בשטח ההפקר,
ובכל זאת ידעתי שתקריב את חייך למעני,
אנחנו שניים, אנחנו אחד, אתה ואני.
|
אני לא צריך אותך, לא צריך אף אחד,
אני יודע לנגב לעצמי את הדמעות,
תמשיכו אתם אני אהיה פה עוד קצת לבד,
אחמם את עצמי בעוד כמה קליפות.
|
יוליה היא השמש וכאן לא המזרח,
כך אהבתי, היא רחוקה כל כך,
בקבוק הרעל בידי, אני מוכן למות,
את לא לצידי שקועה בים תמימות.
|
הם קוראים לי בהנץ כל חמה, בשקיעה אדומה,
הם אומרים כי אני משלים את הלבנה, פעם בחודש מעלימה,
אני ידוע בשמות רבים, אני ידוע גם בשם אחד,
הם קוראים לי בגנות כל עולל שמעד.
|
...דפיקות בדלת ואני ניגש לפתוח,
לא נותר באימא עוד כוח,
גברים במדים ומבט מחפש מחילה,
אימא לא מעכלת את הנפילה
|
|
|
אלוהים כמו
זונת צמרת- מושך
אותך אליו ,אבל
גובה מחיר כבד
מדי. |
|
