[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה









ICQ 149428244 149428244
אל היוצרים המוערכים על ידי אלה בר-גולדג

לרשימת יצירות הסיפור קצר החדשות
זכרונות
סבא ישב בקצה השולחן בראש מורכן וסובב את כוס הקידוש בידיו
הגדולות והמקומטות. פתאום ראיתי אותו קטן ועצוב כמו ילד שנשכח.

רק בזמן הארוחה השתרר שקט. אם היית רואה את התור היית חושב
שאתה בסרט אילם. היית רואה ציפורניים שורטות והשתחלויות
ערמומיות לטור, היית מצפה לשמוע מצמוצי שפתיים מהשלדים המלקקים
את הספלים בכל הכוח, קורעים עיניים לגלות עוד כתם מרק על דופן
הכלי. אבל לא- היה שקט מ

רעיה עמדה למטה והסתכלה על הילד המפוחד שעל הגדר הגבוהה. היא
הייתה לא פחות נרגשת ממנו. היא עמדה שם, אישה בת חמישים,
מעבירה משקל מרגל לרגל ועושה קולות של ציפורים ושל רכבת.
"בוא אליי, בוא. כדאי לך לרדת." הצגה שלמה היא עשתה לו שם,
לילד הבלונדיני שהיה תלוי על


לרשימת יצירות השירה החדשות
...איך האגזוזים נשנקים
ודוחפים...

הרהור
התינוקות במשפחתי יודעים לומר
שאיני שמחה לקראתם.
והם, כשאינם זוכרים את שמי,
נוקמים כך את נקמתם.

אני מחוצה כמו
ליצן בקופסת הפתעה.
בסוף אקפוץ החוצה,

הכניסו אצבעות נפתלות ללועי.
אין צורך לכסות על אוזני הילדים,

נגזור עצמנו סביב סביב
בקוים עגולים. מתכחשים
להיות המספריים להב.
את אהבתנו המחוררת
נחזיק כמרבד מרוקם,

חפור בי יסודות, כבוש אותי
בבניינים ענקיים,
מגרשי חנייה.

אולי כך ייחלשו ויימוגו צעקותיי שבפנים.

אל תשחק איתי יותר
בקישוי איברים,

הטחת אגרוף בפניי
ואני, נוחה להינמס כשעווה,
הנחתי לך לחרוץ בי סימנים מרים.

דגיגי אור מנמרים את המדרכה שתחתיי,
מתבלבלים בלהקות מכאן לכאן.

ישנה בידיים שלובות,
רגליים צפופות,
שפתיים קפוצות.

אבחת חיוך מחודדת
בקעה משיניך
ובישרת לי בקול רווי, גונח,
על חטאיי החדשים.

רק סיבוב שמכביד עליך ועלי
ומורגש היטב בקיבורת הזרוע שלך

חלונות הראווה שברחובה
הראשי של העיר
מבזיקים אליי את דמותי.
אני ממהרת להסיט את עיניי

אם ימי החג היו חלים עליך

קירחי ראש וצוואר,
שלא יתלכלכו נוצותיהם
בחטטם בקרביו של פגר.

נוגסות בפירות בשלים
מגירות מיצים

מרותכות לרגע ומיד ממשיכות מעלה,
מעפילות אליך, ההר הצחיח
בו רוח פריכה מכשילה צעדיי.

גורל
יבוא יום
ובו אהיה מוטלת
פגומה, חוטאת אנושית

הכפתורים הבולטים והידיות הקטנות
שמשמשים אותי בלילה.

אני חורזת שיר, מגלגלת חבל
סביב עצמי.

בחלומי,
רגליי ניטעו ברחובות בניינים תלויים
ואני מוצבת כמזרקה בכיכר העיר

מניפות ריסי האנשים
מרפרפות סביבי בהזמנה
אני מליטה פנים

כמיהה
רציתי שתיכנס אלי בהול
מבקש לטחון את תבליניי
כעלי במכתש

אחרי זה היא תאכל פשטידות קטנות
שהכינו לה הגמדים העבדים
ותצית סיגריית עשבים, בעזרת
הבמבי והציפורים.

נוסטלגיה
והצחוק ניגר עסיסי בשיניים,
נרגש, נפגש במזלגות,


לרשימת יצירות הפרגמנט החדשות
אינטרוספקטיבי
בצעד מחושב ובחיוך שמתאמץ להיות שלו,
נעים גופים ורודים מהמסע המשלהב ובאדיבות האגודה למען החייל.
בנות שועטות בקבוצה במסדרון למקלחות,
לוחצות מגבת לחזה דשן ושטוח בכמות שווה.




יש לי ניסיון רע
עם דברים טובים


תרומה לבמה





יוצר מס' 10616. בבמה מאז 16/2/02 1:14

האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות לאלה בר-גולדג
© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה