|
"אנחנו נולדים עירומים ומתים עירומים, ובין שני
התאריכים המופשטים האלה אנחנו כל הזמן מתלבשים. כמי
שהופיע שנים רבות על הבמה, אני מכיר את הפנטזיה הזאת
שמשותפת להרבה שחקנים ופרפורמרים: להתפשט על הבמה.
אחרי שאתה שר, משחק, מרקד ומדקלם - אתה מרגיש שאולי
אפשר להגיד יותר מזה, שאולי אף אחד לא מבין כלום,
ורגע אחד זה עובר לך בראש - להתפשט לגמרי ולהראות
להם את הפצעים שלך, ומה שהיה טוב לישו, יהיה טוב גם
בשבילך"
חומר טוב/יהונתן גפן.
ונניח לרגע שתבוא
ותצבע את הבדידות שלי באדום
|
הפער בינינו נמשך כמו נצח
וכלום לא מובן, אבל הכל כבר ידוע,
והיום נגמר מחוץ לחלוננו
אבל בתוכי כבר חושך
|
הסתכלתי דרך החלון בחדר שלך והתפלאתי כמו בפעמים רבות קודמות,
כמה אור נכנס דרך החלון הקטן הזה, בחדר הזה שהיה אמור להיות
פעם שלי. וחשבתי שאתה קצת כמו החלון הזה. נו... ובכן, קומפקטי.
|
אני מנסה ללכוד את הרגע הקטן הזה כמו
פרפר
ברשת אהבתי אליך.
|
הוא מכיל בתוכו את כל מה שהוא אני, שזה בעצם הוא,
טווה מהרגשות שלי מילים,
פורט בי
|
אל הארכיון האישי (3 יצירות מאורכבות)
|
|
רגע אני אבדוק.
פוסטרים, שלטי
חוצות, באמפר
סטיקרים ...
לא, כנראה
שנגמרו לי
הסלוגנים מצטער |
|
