|
 127448707
jai guru deva om
קריאות ליבו שולחות אליו מסר בהול.
קריאות ליבו מנסות להגיע אליו. אל נפשו.
קריאות ליבו לא מבינות מה קרה.
קריאות ליבו מקוות לטוב, אבל מצפות לרע.
|
ואולי זה בעצם מה שיפה פה.
כל המשחקים הקטנים האלה, ההקנטות ההדדיות, החיוכים.
המחשבות על אם ומה, והאולי הגדול שמרחף לו מעל.
אולי זה מה שממצה את הכל, ועדיף ככה.
|
היא הלכה והוא נשאר. נשאר עצוב, עצוב ומבולבל.
עצוב כי היא הלכה, ומבולבל כי הוא יודע שהיא תחזור מחר. הוא
ממש מסכן עכשיו, אני דיי מרחם עליו. אני יודע שבתוך תוכו הוא
רוצה שירחמו עליו, כי בסך הכל הוא איש טוב.
|
הם ישבו על המיטה. הוא נשען על הקיר והיא שיחקה עם הכרית.
שתיקה ארוכה הפרידה ביניהם.
"אתה לא רוצה להגיד לי כלום?" שאלה.
חיוכו, שנמחק זה מכבר, השאיר עדיין את קמטי הצחוק שכה אהבה
|
תהליך היצירה
זה דבר כה נורא
כך אמרה המשוררת, כך אמרה המורה
|
בואי נטפס יחד על הר
בואי נבנה בית בכפר
בואי נגדל המון ילדים
בואי נכתוב יחד שירים
|
וכמו תמיד, בשעה קשה
הכבשה השחורה מרימה את ראשה
מותחת צוואר, פוקחת עיניים
קופצת קדימה, חושפת שיניים
|
אנחנו הארבעה שליד החלון, אנחנו הארבעה
הראשון מת, נשארנו שלושה
הוא התאבד, מהחלון קפץ
|
פעם היה תו שקט
שהחליט יום אחד בעולם לשוטט
הוא ארז לו קצת אוכל וכמה בגדים
וברח בשקט ממחברת התווים
|
ולבני הבכור קראתי קיץ.
כי הביא לי אור וחום, חופש ואהבה, חגיגה ושמחה. ותאווה. תאוות
הנדודים. הרצון לכבוש פסגות נישאות, לראות נופים עוצרי נשימה
ולהרגיש את הרוח המוכרת שוב מכה בעורפי. קראתי לו קיץ, כי הביא
לי את הנדודים.
|
כשקם בבוקר, הוא גילה שאין אף אחד בבית וכל החלונות פתוחים.
כשקם בבוקר, הוא גילה שהציפורים מצייצות מנגינה חדשה.
כשקם בבוקר, הוא גילה שהאביב הגיע.
|
|
|
כמה חול יכול
לאכול מר כל
יכול בימות
החול, אם בכלל
יכול מר כל יכול
לאכול חול בימות
החול?
התוהה |
|
