|
נלדתי בכפר נידח הרחוק מפה והרחק משם
בשנת 1982 שזה יוצא 23 שנים אם אני לא טועה...
גדלתי לתוך עולם של דלתות קסומות והרבה מאוד
פיסטוקים
קטנים וטעימים והיה לי שם גם איזה כלב... נכון היום
יש לי שניים נכון להיום אחד מהם נקחד ע"י העולם
האכזר של השיעול הטורדני המציק שניקע לך בגרון והנה
שו אני עם כלבה אחת מקסימה ולבנה כשלג... אבל זה לא
ההוא שהיה שם...
יקיר עולם
יקיר אדם
בורא משקננו
ומשקן למתינו
|
והחושך כבד
כל כך קשה להתרגל,
והחושך כבד
אך כבר אין ממה לפחד
|
אוהבת אותך
ורואה אותך עם מישהי אחרת
שעל אצבעה טבעת היא עונדת
חושבת עליך
ולעולם כבר לא אוכל לשמוח
|
ומשמעות שיורדות על שלולי הקטנה
ממלאות אותה בעצב ויגון
והדמעות שנופלות על שלולי הקטנה
מגדילות אותה
|
אמרו לי פעם שכשאני יהיה גדול
כבר לא יהיה צורך ללכת לצבא,
וגם אמרו לי שכשאני יהיה גדול
לא יהיו מלחמות עם אנשים רעים
שאותנו שונאים .
|
בין פסגות של אימה
בין פסגות של תקווה
|
כי בלי לשים לב
ובלי כל התרעה
לבד תישאר
רק אתה . . .
אתה . . .
אתה . . .
|
בעיניים תכלת
מלמעלה מסתכלת
|
בין קירות שוממים
שרק הד משמיעים,
בין קירות לבנים
שאת כתמי הבוץ שלך שומרים
|
רוצה הוא שוב לברוח
למקום בלי פחד,
רוצה הוא שוב לברוח
לעולם הבא...
|
והחיוך שלך...
והמבט שלך...
|
כי רוצה מפה לברוח
שאותי יוכלו לשכוח
|
הלילה שוב התעוררתי
בפעם המאה,
חלמתי שוב עליך
שחרחורת קטנטנה
|
לומת לצעוד בלעדיך
למודת לחיות בלעדיך
|
ולפעמים זו לא בושה גם לבקש עזרה
לא להתיאש לא להשבר
להמשיך לחיות
לתת לחיות
|
מה שם קרה
לא מדברת
רק בתוך עצמך צועקת
וסבלך נקרא על פנייך,
|
ואין לי זיכרון אחר מלבדך,
ואין לי זיכרון אחר בשבילך .
ועכשיו בין דמעות לצחוק
חושבת עליך,
ועכשיו בין דמעות לצחוק
חושבת אותך .
|
כבר שנים שהבדידות אותי חונקת
|
סליחה רגע, כן אתה חכה שניה.
אתה יודע מה זה דמעות מתוקות?
גם אני, דמעות של צחוק נכון?
|
והחיוך שלך...
והמבט שלך...
|
כשהם רוצים לצחוק
אני שם
כשהם רוצים לבעוט
אני שם
כשמדגדג להם בידיים
אני שם
|
אין אדם היכול לכפות על זולתו את חוכמתו או טיפשותו
כמו שכלבים אינם מדברים בשפנתיו
או דגים לעוף באוויר כמו ציפורים
חוכמתו של האדם באה מהחיים
|
|
|
"וואקף ווה אנא
באתוחק!"
"איזה אפשרות זה
משאיר לי?"
(במבטא ערבי) |
|
