|
 211855553
ה 2 ביולי 1985 הוא היום בו הבורא החליט
שהעולם פשוט לא יכול להתקיים עוד בלעדיי.
מוזרה, שונה, מיוחדת, חריגה, כל אחד רואה אותי אחרת
אבל רק אני יודעת שאני לא סובלת מאי שפיות.... אני
נהנית ממנה.
"אם אתה לא משוגע אתה בטח לא נורמלי!"
אבל אתה הדבר היחידי
האמיתי שבי.
אתה לוקח ממני את החיים
ובונה לאט לאט בתוכי
את המוות שלי
|
התהומות הנפערים
בין דמיונותיה לחיים האמיתיים
גדלים איתה ועם חלוף השנים
הם ישאבו אותה לתוכם
כשתהיה בוגרת מדי לאגדות
כשתהיה עצובה מדי לדמיונות.
|
אפילו בחלום לא ראיתי עוד אותך
ולכן ידעתי
נפשי לגמרי השלימה עם אובדנך
|
כעינייך, חומות עיניי
ועמוק-נוגה מבטן.
כמוך, לתת את כולי ידעתי
|
כמו רוצח שחוזר לזירת הפשע
הייתי חוזרת אליך.
ידעתי- אם בני אדם נועדו ללמוד מטעויות
אתה הטעות הכי יפה שהייתה לי
|
כשאפחד למות ארגיש טוב
כי אז אדע שחזרתי לחיות
הגעגועים לאותו הפחד
|
אם תיתן לי את כל החושך שבך
אולי יהיה לי קצת אור
אולי כשחלק ממך יהיה בי
לא הכל יראה לי שחור
|
אם רק יכולתי להביא את כל הכאב הזה לקיצו
ואולי סוף סוף לשכוח
את הפנים שלו, את אותן עיניים
שכל חיי אחפש אצל פנים זרות
ולא אמצא.
|
שוב מצאת את עצמך פצועה
או מושפלת שיכורה
עכשיו כואב לך, עכשיו את רגועה
|
ואני מחבקת אותך,
מסתירה את עיניי, שלא תראה אותן דומעות
אתה לא יודע שאני לא יכולה לראות אותך מבלי לבכות
ומשהו בפנים חונק אותי כמו בכי
|
והסדק שהותרת בי אז
כבר אינו אלא בור שנפער עם הזמן
ואקום הרסני
שכמו להוכיח איזה חוק פיסיקלי
|
וכשישאל בנימוס אם קר לך,
תעני במיאוס שלא,
תאלצי עבורו עוד חיוך
ותבלעי את התשובה האמיתית לתוכך -
כן, קר לי
..........
|
בשתיקותיך החונקות
אובדות מילותיי -
שוקעות כאבן במצולות
|
אלוהים, קח את הלב שלי
אני לא רוצה עוד לאהוב.
קח את העיניים שלי,
שלא אראה אותו יותר
|
וטעמך המתוק עוד בוער על שפתיי
מאז היום בו עזבת את חיי
וכשהלכת משהו בי הלך איתך לעולם
כשהלכת, משהו בי מת, ליבי נדם
|
|
|
אתם מאמינים לכל
מה שאתם קוראים
בעיתונים?
אדולף |
|
