|
לא מלוטש
לוטם מגיעה לבית הספר. גם היום היא מפחדת. לוחשת לעצמה בכניסה
"זה רק משחק, זה רק משחק ואני שחקנית שצריכה לבצע את התפקיד
המוטל עליה, תפקיד לא קשה בסך הכול, של תלמידת גרפיקה שקטה.
קדימה, ההצגה מתחילה ואת מאחרת".
|
מרגיש חדש מתמיד. מימיני היא שוכבת, פניה רגועות, קצב נשימתה
אחיד, שלווה, תמימה, כמו ילד קטן. אנחנו עדיין מחזיקים ידיים.
אני מביט בה ולא יכול שלא לחייך. טוב לי. אני מלטף את פניה
ברכות ובעדינות, נזהר לא להעיר את המלאך שלי.
|
שאוכל לאחוז בשני צידי פניך עם כל היד והאצבעות
(הן לא כל כך גדולות)
לקרב לראשי, להצמיד
ולהתפרק
|
אולי, בעוד זמן,
אולי עוד שנה,
אולי עוד שלוש,
נוכל לשוב ולדבר כמו שני רעים
|
אני שונאת שאתם חיים את חיי
נושקים לפצעיי
סופרים את ימיי
מכוונים את מחשבותיי
|
הלוואי ומחר אפסיק לבכות
לא אייבב, כקורבן, ללא די
מי ייתן ומחר יינתן לי לכבות
את האור שדלק בחשכת חיי
|
להתעטף במלנכוליה
מה יותר יפה מזה
לפגוש שוב את אותו העצב
לרצות שלא לצאת מזה
לשקוע באותה אופוריה
אפרורית ודכאונית
|
אני קורבן של המילים שלי.
תמיד הן מעוותות, משנות, משונות,
פוגעות במקום אחר ממה שכיוונתי.
|
אם תיזכרי בילדה לא גדולה עם עיניים חומות
עם חיוך לא מושלם ושיער שלא גולש בצורה מדוייקת
|
אל תגיד לי שאני בן אדם מקסים
כשאין לך טיפת מושג מי אני בכלל
יש לך מושג מתי בפעם האחרונה אמרתי לך מה עובר לי בראש?
|
|
|
אולי אמא שלי
זונה אבל לפחות
היא עובדת |
|
