|
...טוב... אז פה כאילו רושמים דברים על עצמך. אוקיי,
נשימה אחת, שתיים ושלוש. ובקיצור!
אלה הן העבודות של אדי. קראו ותהנו ותגובות תיתנו!
Journalist: I didn't even see you move.
The tall slim man produces a small black box and lays it on
the table.
Tall Slim Man: The wonders of technology, remote controlled
lighting. Look, even has a knob on it to adjust the
level...
|
And there will be a time when a group of young children,
pure in mind and adventurous in soul, will release once
again the ancient past back to this perfect place on that
great tree, in that eternal forest that was hidden from the
greed and corruption of
|
I hope that each and everyone of you, who read this story
will find his one and true love...
|
" קרטיאל..." סינן הזקן בין שפתיו היבשות. " כן , איש זקן. אני
בהחלט." " אבל איך אתה?! אתה פרי יצירתי, דמות בספר! איך אתה
קיים?" " דמויות בספרים יכולות להיות אמיתיות בהחלט." אמר
קרטיאל בנימה רצינית. "וכך גם פגיעתם..."
|
הוא היה בעל מצפון חזק, ואיש בעל ערכים מוראליים עצמאיים
גבוהים ביותר. חוץ מזה מר ל היה אדם מאוד ביקורתי, פרפקציוניסט
ואגואיסט מושבע, אבל בינו לביני, וביני לביניכם, הוא היה ממש
קדוש מעונה...
|
ואני עוד מופרע, כאילו שהם יודעים הכל. אני בסך הכל חתול
במגפיים בסטייל מודרני. לובש חליפות מהודרות, פחות מצונזר,
לפחות נורמלי יותר מאיך שמתארים אותי באגדות...
|
ותאמר אישתו לאלוהים-ותברא חיה חכמה בצל דמותי ויאמר אלוהים כי
טוב. ויברא אלוהים חיה חכמה בצל דמות אישתו-נקבה וזכר. ויאמר
אלוהים לחיות החכמות-ותשרצו כשרצים ותמלאו את הארץ בילדיכם
ונתתי לכם את חיות הארץ ועופות הרקיע וחיות הים ועשב ופירות
לאוכלם.
|
וכמובן כמו כל בחורה, גם זהבה שלנו רוצה להפוך למלכה...
אז אם רעיון טרי בראשה ואם כושר התמדה היא ניסתה להפוך את עצמה
למלכה...
כך עברו הזמנים, בין סוכנות לסוכנות, בין מיטה למיטה וזהבה
שלנו עדיין רק בחורה...
|
אבל כאן, חברכם הידוע לשעבר כחייל מס' 6937093 קלט, שלא הוא
ולא בן דודו ויטלי לא הולכים לעבור את השבת הראשונה בבסיס הזה,
בסיס הטירונות ניצנים. וכך מבצע השחרור הנועז קיבל צורה...
|
בתאריך השני לאוגוסט שנת 2000 נולד לצה"ל חייל חדש. 6937093
היה כמו כולם, אבל ממש כמו כולם. אותה תסרוקת צבאית מרובעת,
אותו מבנה גוף זקוף תמידית לאין ספור ה'הקשב!' העתידים לבוא,
הנעליים השחורות הכבדות והמבריקות וכמובן גם המדים הירוקים.
|
' אהובתי היקרה... וורוניקה שלי, למה נכשלתי, למה לא הצלחתי
לעזור לך?! הכל קרה באשמתי... הכל קרה באשמתי... אני... מודע
באשמה... אני... הרגתי אותך...'
|
"אז, רק שתדע, אתה פה בגלל שאתה פשוט, מת." "אז מי אתה? גם
נשמה של איזה מת המחכה למשפט המוות?" "לא בדיוק כפי שתיארת,
אבל דומה. מאוד דומה. אני לא הנשפט, אני השופט ואתה, ידידי
הטוב, הוא הנשפט." ענה האיש.
|
הילדים מיהרו לבית הספר. כן, אפילו הפלשטינאים למדו. הם שרו
שירים ולמדו היסטוריה, ומתמטיקה, ודת... כמובן. השכלה בקרב בני
הפלשטינאים הייתה חובה, כפי שלבני ישראל היה חשוב השירות
הצבאי.
|
יושב לי אי שם בפינה רחוקה
בטהובן מנגן לי, עמוק בנשמה
כל חיי עזובים, לא נשארה עוד שמחה
כל העולם חרב מסביבי, אבל זה ממש לא נורא
|
שלושה גברברים, שלושה חזירונים
יושבים בביתם ומתמסטלים...
גרס וחשיש חפיף בשבילם
הם צריכים באנגים כדי שיאירו אותם.
|
בתוך החושך הוא נדהם
לראות מלאך נפול שטוף דם
מלאך אפל, מלאך לבן
נפל על הרצפה, נדם...
|
לי את אמרת, שאני אוהבת אותך
לי את אמרת, שאני לתמיד אוהב רק אותך
אז למה עיניים שלך בוגדות בי כל כך?
למה עינייך משקרות לי כל כך?
|
אתם יודעים... בזמן האחרון אנשים שכחו ממני לגמרי... איזו
נבואת סוף העולם מתגשמת, בין לאדן אשם! מישהו מת, אלוהים לקח
אותו! ומה איתי?
|
נמאס לי... נמאס לי לחיות כמו שונה ממך.
|
" אני לא רוצה לעזוב אותך אף פעם... לעולם לא."
" אני לא יעזוב אותך לעולם... אני תמיד יהיה כאן איתך, עד קץ
החיים ומעבר." עניתי.
" אתה! אתה לא עזרת לנו, אתה לא עזרת לי, אתה אמרת שאתה אוהב
אותי, איך יכולת לשכוח אותי?"
|
|
|
"אתה יודע על מה
חלמתי אתמול?"
"על מלפפונים
שרודפים אחריך
עם שולחנות
בוערים?"
"בערך..."
הנאשם וחברו לתא
בשיחה ביום גשום |
|
