|
 118824620 This is not You
הדלת נפתחה בחריקת בלמים. לקח מעט זמן להבין מאין מגיע קול
הבלמים, שהרי הדלת תוכננה כאחת ללא, אך לאחר בירור קצר עלה כי
הבלמים ישנם על המעלית הנמצאת בשכנות. נראה שפשוט היה מדובר
בשיתוף-פעולה איזורי בין הדלת, המעלית וחדר החשמל.
|
- מה פתאום עריקה? אני לא עורק, בשום פנים ואופן לא!
- אז איך אתה קורא לזה?
- לא קורא. הסברתי לכם בדיוק את המצב. אני דוחה את המלחמה.
|
אותך אהבתי - רגש זה אלייך
אולי לא תם עוד לגמרי בנשמתי
|
את רוב שירי האהבה כותבים גברים...
וזאת עובדה - כך זה נראה:
כמו במרכז, כך בשכונות, בפרברים
יושב הגבר וכותב בכתב יאה
|
על מזבח העם,
ששורד לו יובלים
מוקרבים ונופלים כסלעים במפולת
שם שאול, יונתן,
|
יש בך מתום, במובן: "אין בך פגם,"
כליל השלמות כמו ילדך מתוכו,
נפש ורוח עשה גם כדגם
שהברוא הוא על פיו מוליכו.
|
"גהאט הג'מוס" - כך אקרא לה לגהאט
אי שם לחופו של הגנגס.
קופצים הם למים, טובלים הם אט-אט
שוכני ורנסי - בנארס
|
ליטפו קרני השמש את השיבולים -
לאט-לאט זקפו הם קומתם.
את תתפלאי, אבל גם הם אז לא היו יודעים
שאת הנך ההשראה לגדילתם.
|
האם לירות מתוך תותח
זה פשע, או זה דחף?
ואם יעוף השחף
בזמן הירייה - האם חצב יפרח?
|
היו לו תהיות ומחשבות של כורח
אשר סחבוהו אל בתוך מצב של טורח.
הוא לא חשב על נשמה, הוא אף ידע שהיא אינה קיימת -
אך היא המשיכה כל העת להתקיים
|
וזרם הים עוד נמשך לו, אדווה וגלים
הולכים יד ביד, ועוצרים, ומתנים אהבים
ירח עם שמש אט-אט יחליפו מבט
רוחות ינשבו ללטף את כל מה שלהט.
|
הרחוב פה הומה
והכול די מתוח
וישו שוב צלוב
הפעם על טחנת רוח.
|
צומח פרי אסור, בקצה הגן פורח
העץ אשר נושא אותו בגאווה.
הוסר כבר האיסור, אך אין העץ שוכח
שזה מכבר כבתה לה בסמוך הלהבה.
|
לו היה בידי רק לשים בבידוד
את גופה, את נפשה ועיניה!
|
שחיתי במשך שנות אור
בבוץ, עם עפר וקצת יין
|
רוצי, מיד אבדון שאי רגלייך,
כל עוד נפשך ברחי מידיו,
את החיים הוא יונק משדייך...
|
השדון הקטן מתחפר בגבעה.
הוא יציר אלוקים שאמון על רעה.
זה תפקיד, זה מינוי של בטרם לידה,
אם יפזול אלי טוב, תיחשב זו בגידה.
|
על מים שזורמים בנחל ובנהר,
על עץ אשר צומח וכובש פסגות,
על רגש שנוצר בין נערה לנער
ועל שפתיים שהפער מפיגות.
|
|
|
הבנים הם כמו
הפיצה ,את
מתקשרת אליהם
ובתוך 5 דקות הם
בבית שלך (חמים) |
|
