|
מתהווה. מתחלף. עוצר כל יום ומתרגש מהנוף
"יש דרך ואפשר לצעוד בה - היא לא דורשת הרבה, היא לא
דורשת מעט, היא דורשת הכל"
- חורחה אנג'ל ליברגה
אני אהבתי:
- להתגלח
- טיפות של רגש
אני צחקתי:
- מסה רחבת יריעה מידי אודות קיוסקים וסבלנות
- סימנים של הגלדה
אתם אהבתם:
- להתגלח
- שחור לבן שחור
- צל ברזל
- קליפות
- יושב רציף
אתם פיספסתם:
- אגדת פאב אירי
- אבל איכפת לי
- נע בשני מישורים
- שלושת אלפים מילים
קראו והגיבו
כשהקיטש יבוא, תפסו מחסה!
אם אני אבלע אותך אי-פעם, אין לי ספק בכלל שזה יתחיל מהשפה
התחתונה שלך.
התנשקנו בלהט, ושיני תפסו את השפה התחתונה שלך כמשחק - זה
הטריף אותי. התחושה המדהימה שלך, הרכות, המתיקות, הורדרדות
נטולת האיפור, חלקיק משלך בתוך הפה שלי, נגוס בין שיניי.
|
כששואלים אותי איך זה שאני מקבל תמיד משקה חינם בפאב האירי אני
לא עונה. זה לא בגלל שאין סיבה אמיתית לזה, אלא מזמן כבר הבנתי
שאנשים נוטים שלא להאמין לדברים הקסומים באמת. יותר מזה, הם
אפילו מתעקשים לא לראות אותם גם אם הקסום חובט להם באף עם
הכנפיים.
|
היית דיי המומה שסיפרתי לך שאף פעם לא בכיתי בחיי הבוגרים.
טענת בהתרסה שכנראה החיים שלי טובים מדי. התנגדתי. הסברתי לך
שפשוט לא הצלחתי להתחבר לזה. גברים לא בוכים. היו פעמים שהייתי
קרוב לבכי או שרציתי לבכות ולא יכולתי. זה ודאי בעייה של שליטה
עצמית - עודף.
|
בירה מקומית על שולחנו וסיגריה נמצצת בין שפתיו. מולו כבר ישב
אחד מבעלי המקום והוא ידע שאסור לו לסרב לכל ההצעות, זה יתפרש
כחוסר כבוד למארח, ורק מכבוד משיגים חברויות, אפילו נצלניות
כמו שהוא תכננן.
|
עכשיו אתה כבר גדול, בן 16 בערך,יש לך ברכיים מצולקות מנפילות
מאופניים ואולי כבר נישקת ילדה מההקבצה, אבל מה אתה יודע בכלל.
אמא חזרה מיום-הורים והיא מאוכזבת ממך.
|
זה התחיל בתור הלצה משעשעת."תנו לו לעבור, בואו נראה מה יקרה."
כולם צחקו והסתודדו, וירוחם המשיך בשחיה או יותר נכון במעין
פרפור מעגלי ורחב. הקנוניה פשטה בכל קהילת השפיכה המוקדמת ורק
ברגע ההפריה, הרגע בו נזדעזעו רקמות חלל הרחם הבינו זקניי הזרע
מה הם עוללו...
|
רגע אחד אתה חי, שנייה אחר-כך, כלום. צעקות: להתכופף, חובש!
המילואימניק שהולך אחרייך תוקע בך מבט מבועת: "פאק, זה היה
יכול להיות אני". נחלים של דם מתפצלים מהצוואר שלך לאדמה.
מפתיע באיזו מהירות הדם נספג, העיניים מזדגגות, השקט הופך
לקומץ רגעים אין-סופיים של דמ
|
רעש, כמה רעש. מאיפה הוא נובע. העיר שוקקת, עמוסה, עצים זזים,
כלבים נובחים, אנשים קודחים חורים, עורבים עצבניים. אני מרגיש
שאני חייב להחזיק משהו בין הידיים ולפרק אותו, למלוק לו את
הראש. "היי, תתעודד", קול מדבר אליי מהבטן, "זה בעצם מה שאתה
מתכוון לעשות".
|
למאיה הקטנה לב-פרא
היא כל-כך חזקה שכופפה ברזל
או שברה את יהירותי
בלי כוח
|
היה בטלוויזיה משדר בשחור לבן
באה אישה
פשפשה ושאלה: "כמה עולה 'טעם האהבה'?"
אבל אני, מאיפה שאני אדע?
|
אני לא משקר
רק נע בשני מישורים
כמוך ברגשי
וכמוך במיני
|
מושך על בשרי
גדרות תיל
של מעשים ברי-גינוי
|
בין תמונות ילדות למכתבי אוהבייך
אני רק אוסף כתבים הנפתחים בשמך ונחתמים בשמי
|
אני ואת
את ואני זה את
תסתכלי עליי - על המראה
אני לא שם כמעט
|
אחרי,
כמו בחיבוק ידוע מראש של מחוגים
נזדיין על הספה שלך
או אולי על המיטה
|
אתה כבר לא ישן אבל גם לא ממש התעוררת - דמדומים. החלום האחרון
מתערבב באירועים שקרו ממש לפני שהלכת לישון: הסרט האחרון
שראית, הדמות מול המראה שצחצחת שיניים מולה, המחשבות אותם
הידקת לגוף כמו שמיכה.
|
סדרת צילומים מקו-פאנגן - אי האש, תאילנד.
|
אל הארכיון האישי (15 יצירות מאורכבות)
|
|
חתול?
סקיוזה-מואה,
ז'ה נה סה
פארל-פא
פראנסייז... |
|
