|
כותבת, מוחקת. אוהבת, צוחקת. כל כך מפחדת לטעות....
פרפקציוניסטית,תמימה, רגישה עד דמעות. ותמיד, תמיד-
מקווה שיאהבו אותה.
קיוויתי שתסתכלי עליי. שתצעקי. שתאמרי לי שזה לא בסדר. אבל את
ישבת שם, בוהה בנקודה לא מוגדרת.
|
יום בהיר אחד הן ישבו בגינה והתלבטו מה לעשות אחר הצהריים. מזג
האוויר היה כל כך נעים שחבל היה לבזבז את הזמן ולהישאר בבית.
|
יהיה מונח שם שפתון אדום, בגוון שבין זונה לקופאית בסופר,
שתמרחי כל פעם לפני שאת יוצאת, אבל בעיקר כשאת הולכת לישון.
כדי שתהיי יפה, גם בחלומות.
|
ולפי הריח החזק של השמפו, אתה יודע שהיא באמת חפפה בבוקר. באמת
חבל. לחפוף פעמיים ביום זה סתם טרחה. ועוד בעיקר עם שיער כזה,
כמו שלה, אתה יודע. בעצם אתה לא, אבל היא כל הזמן אומרת, אז
אתה מאמין.
|
"ומי את?" שאלתי.
"אני?" צחקה הילדה שנית. "כן. מה שמך?" שאלתי.
"אין לי שם." היא ענתה.
|
אבל הוא יתקשר, ככה הוא אמר, ועכשיו את מחכה. הטלפון בחדר שלך
בהטענה, שיהיה טעון מלא אם תרצי לצאת, יושב ומחכה לצלצול.
האמת שהעברת אותו לחדר עבודה, כי אומנם טעון, טעון, אבל מה אם
לא תשמעי?
אז אין בעיה, יש כאן שקע פנוי, בשביל המטען זאת אומרת, שיהיה
קרוב אל
|
הבטחתי - ואני מוכרח לקיים. הבטחתי לסבא להיות איש מאושר. עוד
מחר עליי לצאת למסע - המסע אחר האושר.
|
יד ביד הולכות לסופר (בעצם לא, כדי שלא תזיעי לה). אוכל לשישי
שבת.
הצמות הארוכות מקפצות לך על הכתפיים, והגומה בלחי בולטת
מתמיד.
את עומדת בשקט, עוזרת לה להביא את המצרכים מהרשימה.
משתהה לרגע ליד מדפי הממתקים, מנסה לנחש כמה סוגים יש כאן, ומה
היית בוחרת אם..
|
כמו נתקה היא
מהאדמה
בכזו קלות,
כמו ילדה תמימה.
|
ומשום מה, את זוכרת הכל כל כך טוב. את העיניים התכולות
הגדולות. את הרמת הגבות שתמיד הצחיקה אותך. את השריקות שלו,
שאפילו בהן היה אפשר לשמוע את המבטא הקולמיביאני הכבד. את
החיוך הזה.
|
את תהיי מתוחה בימים בימים שלפני. מה זה ימים ? מסוף שנה
שעברה. אולי מישהו יחשוב עלייך. אולי יש מישהו. תסלקי את
המחשבות שאין. אפילו יום לפני תגידי לעצמך שעוד מוקדם. שבנים
הם לא עם מתכנן. שזה דברים של הרגע האחרון, אצלהם. שזה לא אישי
כלפייך.
|
עמדתם לכם ודיברתם, בלי לשים לב שהזמן עובר.
ואז כבר הגעתם לשער, והיה צריך להיפרד, כנראה זו הפעם
האחרונה.
ורצית לומר לו תודה, מכל הלב, ולומר משהו שיעודד אותו ככה, כי
הוא נראה לך שבור לגמרי.
|
חייכתי. חייכנו שנינו. נזכרנו איך אז, קנינו גלידה. איך נתן לי
לבחור את הטעם, למרות שאחר כך בעצם גילה לי שזה מתוק מדי
לטעמו. שהוא בכלל לא אוהב שוקולד.
|
את הופכת את הבקבוק, נותנת לטיפות האחרונות ליזול אל תוך
ידייך,
מנערת אותו בכל הכוח, כדי שייצא הכל.
|
היינו יוצאים מהקולנוע, מתחילים לצעוד. אתה היית אומר שזה הסרט
הכי גרוע שראית אי פעם, ואני הייתי צוחקת ואומרת שהוא דווקא די
נחמד.
|
אל הארכיון האישי (1 יצירות מאורכבות)
|
|
כמה טיפש
טיפש-עשרה יכול
כבר להיות?!
שלמנאסר מתלונן
על בנו. |
|
