|
= הכי טוב ללכת עם הלב =
תחיו את הרגע..ללא חרטות..תעשו כל מה שעובר לכם
בראש, בלי לחשוב על זה יותר מדי.
אהבה היא כמו אוצר - קל לאבד, קשה למצוא
(איזה משפט קיטשי מטומטמם אבל
היא בחרה לשים אותו בכל זאת :)
זכרים הם יצורים ארורים שנבראו כדי לנסות לעשות אותי
אומללה! ובכן..נכשלתם..
אם מישו מצא את טיפת ההיגיון שנזלה מתוך מוחה הוא
מתבקש להחזיר אותה בדחיפות! פרס כספי למוצא: שקל
וחצי לקניית מסטיק אבטיח בקיוסק של שמעון.
טוב..אז..
כמו ששמתם לב היא נקבה ו..היא כותבת בעיקר על מה
שעובר עלייה בתקופות שונות בחייה...
היא קצת משוגעת אך מקווה שעם הזמן זה יעבור.
נוסעים באוטו הדחוס והמלוכלך של אמא שלי. טויוטה קורולה ישנה,
דפיקה קטנה פה ושם, כל הצבע אפור מטאלי של הגג מתקלף.
שונאת את האוטו הזה. "תראו איזה יפה השמש!" היא אמרה וחיוך
זורח האיר את פניה.
אמא שלי תמיד מסתפקת בדברים הפשוטים.
|
והוא?
פשוט שתק. מתבונן בי מבפנים.
חייך חיוך מרושע והחליט שהוא נשאר.
|
"יש לו אופי של טייס ולא של לוחם..." אתה מספר לי קצת על חברים
שלך, ומדבר על הצבא.
לא מדבר על עצמך אלא אם כן אני חוקרת. מה אתה כל כך פוחד
שאגלה?
אתה עוטף אותי בעיניים הירוקות שלך ואני לא מסוגלת לדבר, כל כך
נסחפת ושוקעת.
|
רק שלא יישברו רק שלא יישברו. והנה אני כבר במטבח האחורי,
מניחה את המגש בעמדה שלו.
והוא בגופייה מלוכלכת ודגמ"ח שחור שעוד שנייה נופל לו, אוסף את
הכלים מהמגש שלי.
היד שלו נוגעת בשלי, בטעות. הלב דופק מהר.
|
מפקדת בנים... על זה לא חשבתי. כלומר, תמיד האמנתי שיש ביניהם
קומונות זכריות כאלה,
אבל מפקדה מאורגנת? וואלה.
"זה מה שאת חושבת כי את לא יודעת את האמת... הנה למשל תסתכלי
פה בפינה של החדר שלך שמעל המיטה, את רואה את המצלמה...?"
|
והיא תמיד מקשיבה לזיוני השכל שלי בכזאת סבלנות, וגם אם היא לא
אומרת כלום, ורק מסתכלת עלי בעיניים הירוקות המבינות שלה, זה
מספיק לי.
|
כשהחלומות שלי בלילה יהיו גם על דברים אחרים
כשהתמונה שלך שתקועה בי
תיטשטש ותפסיק להופיע
כשאני אפסיק להתגעגע כל כך עמוק
|
ודבר אחד בטוח - אני אוהבת אותך
|
בוא
בבקשה ממך... רק תבוא אליי.
בפשטות.
בלי כל המסכות שיצרת לעצמך בזמן האחרון
שיגנו עלייך מפני.
|
אז תתענגי לך,
תנצרי כל רגע
של זיפים המתחככים בלחייך,
חיבוק עוטף,
|
ואם אתה צריך אותי
כמו שאני צריכה אותך
כמו שגרמת לי
להצטרך אותך,
אז תחזור.
|
לא היית צריכה להיכשל במתמטיקה
ולקחת בגלל זה
קורס קיץ
שבגללו
הרמת טלפון
לבחור
|
לעולם לא תבין למה אני בוכה
והדמעות רבות,
שקופות ומלוחות
כמוני.
|
אל תחשוב עליי.
תשכח אותי.
רק תבוא בסופי שבוע,
שיהיה נחמד.
|
ואתה... ניצן של פרח
עטוף ונסתר ממני
לא יודעת אם אתה פורח או נבול
אם צמא אתה למים שלי
|
מדי פעם,
אלחם בעצמי,
שלא לשלוח אלייך
התקפת פתע
|
והוא שם מוזיקה שאני אוהבת
במערכת באסים המטורפת שלו,
אבל היא לא הייתה כמו המערכת שלך
שנתקעת כשקופצים בבמפרים,
|
עוד לא הודית בזה,
אבל חוסר הוודאות שלך
אומר הכל.
|
ואולי הוא לא ידע מי אני.
מתחבאת לי,
בין כותלי המחשבות
|
ואני מתעוררת אתה
קופץ
לי
לראש
ונשאר שם למשך כל היום
לפעמיים אתה מטייל בתוכי
|
היא הייתה בת 16
וכשהלכת ממנה
היא הרגישה אבודה.
|
סיבוב קל של הראש
ואתה תהיה אי שם
איפשהו
בסדר היום שלי.
קפיצה קטנה לעבר
ושוב נהיה יחד.
|
לא רוצה לדעת מי זאת ואיזה בושם היא שמה
ומה אתה מרגיש כלפיה ומה השמות חיבה שלכם אחד לשני
לא רוצה לראות איך אתה מחייך כשאתה רואה אותה
ולחשוב איך אתה נוגע בה, בדיוק איך שהיא אוהבת.
|
ילדה אבודה
בעולם של נערות.
ובסתר
|
ואני מתבגרת
קמט קמט,
בזוויות החיוך
במצח הרענן,
בעיניים זוהרות.
|
תמיד שאני אשמע מאיר אריאל אני אחשוב עלייך, ילד נסיך שלי.
מתהפנטת בזיכרונות על העיניים הירוקות שלך
שרק לפני כמה רגעים, היו כל כך מולי
אבל
|
אוהבת אותך דובדבן
למה זה צריך להיות כל כך ברזל?
מרגישה צמר גפן כשקרוב, זכוכיות בעיניים
|
שוטפת פנים, מביטה בעצמי.
מי את עכשיו?
שואלת את עצמי בשתיקה שמאיימת להתפרץ החוצה בבכי.
|
Hope theres someone take care of me when im gone
סבתא והחרדה שלה מהיום בו היא לא תהיה כאן כבר.
כל כך מוזר לחשוב שאדם חשוב וחכם כל כך ילך כדרך הטבע
ואני פשוט אצטרך לחיות עם זה, הלאה,
משתדלת שלא לחשוב על זה.
|
אני רוצה את הרחוק ההוא, המגעיל, הקר
החזיר הזה.
אני דוחה אותי.
|
דמעות שהתייבשו על הכרית
שלא תזכה לראות
כי עד שתבוא אני כבר אחליף מצעים
|
על מי אני עובדת?
בעיניים.
מכסה את עצמי,
|
אני רוצה עמוק ואתה לא נכנס
לא מבינה בכלל בשביל מה אני מחכה לך.
|
ואת יודעת
שהכל תלוי בך.
גם את,
תלויה בעצמך
עכשיו.
|
לאן התפוגג הקסם
ואיפה כל האופטימיות והאופוריה
שחיבקו אותי.
|
לא רוצה לשמוע את האמת
רק שקרים, רק שקרים.
הרי אם לא אדע אמת לעולם
כך לא אדע את ערכה
ואוכל לחיות בשקר כל חיי לנצח.
|
מסתכלת לו בעיניים מנסה למצוא שם ת'תשובה שאת כל כך מחפשת
והלב שלך דופק מהר את בלחץ ומדוכאת, לא יודעת כלום עכשיו
|
אז הייתי באה אליך עכשיו, שוב.
ככה... כאילו כלום.
|
חורף. הגשם דופק על חלוני כמו דמותך בראשי,
הברק מפוצץ את השמיים כמו שאתה עשית ללב שלי
כשעזבת אותי...
לפני 3 חודשים.
|
אני נוסעת הרבה ברכבת. אחח... הרכבת. כל כך אוהבת את תחושת
הזרות שממלאת אותי כשאני מחכה בתחנה לבדי, סוקרת את האנשים
וממציאה את עצמי מחדש, נועצת מבטים. תמיד נזכרת בך, תחנת
בנימינה. הו, בנימינה.
|
|
|
אושר:
הקנוניה האפילה
הגדולה עלי
אדמות
סיזיפוס מגדיר
מושגים וחושף
סודות כמוסים |
|
