|
"..עיניים גומעות אינסוף שעוטף את הנשמה ברוך.."
ילדת מדבר, ילידת 1977.
הייתי שמחה לו חייתי בזמנים של המערב הפרוע ("פוני
אקספרס"), בלי מכוניות, בלי כסף, בלי קידמה. רק טבע
וההישרדות הבסיסית בו. וסוסים..
אבל הדרך הכי פשוטה להכיר אותי היא לקרוא אותי.. אז
אני שותקת.
צמרמורת מפתיעה, עור סומר, פטמה מזדקרת...
|
בקצות האצבעות
מרקם
בקצות הריסים
עור
שיער סמור
|
השקט הזה, דממה מלאת צלילים והרמוניה ואת מתמכרת לתוכם, נישאת
על כנפי צפורים ברוח
|
זמן לתת לעצמי קצת זמן / מרחב נשימה..
|
וברגע אחד ייפסק זרם הכתיבה כשתבוא
|
אוליי קצת יין / אוליי תה צמחים טוב / ובעיקר שלווה..
|
|
|
