|
 142609252
סתם בן אדם
פגישה משולשת אחרת, זו הבאה, שמה קץ לייסוריהם של ילדה כואבת,
אב אוהב ומלאכית נבוכה: כששב ופרץ הבכי, נחתה באותו חדר, מואר
כעת, כדי לחזות בה עצמה מבועתת ומכורבלת בפינתה, אב מעומת,
עירום וזקוף איבר ועולם אדיש ושותק מסביב.
|
יום אחד חזר מור מהעבודה כשהוא גורר אחריו קופסת סרדינים
ענקית. הוציא מכיסו פותחן קופסאות, כזה של מנות קרב ופתח אותה.
שתי בחורות היו מצופפות בפנים בתנוחת סרדינים. הרגלים של האחת
לצד הראש של השניה.
|
התעוררה ברבע לחמש בבוקר לרעש טפוף הגשם הראשון. "יורה" קראו
בזמנו הורי השמות לרך הנולד. והיא, דורשת הייתה ליתר מחשבה
ודמיון מאלו שאמונים על הפיכת הוויה למילה. "יורה", כאילו
שמדובר באיזו התנחלות מאובקת ומוקפת בגדרות קנטרניות ולא
בהיטהרות חפה מציניות.
|
כשנהיה שוב אור, זה היה אור מוזר כזה. כחלחל. הפיצרייה הייתה
נקיה ומצוחצחת כפי שאף פעם ראיתי אותה. לכל האנשים שישבו שם
היו מודבקות מין כנפיים קטנות על הקרסוליים ממש כמו אלו שראיתי
פעם בפרסומת לנעלי ספורט.
|
בשבת בבוקר, מיד לאחר שחזרה מבית הכנסת, פלטה לפתע הכושית
החדשה צווחה שנשמעה היטב עד שיכון ו', השליכה את הצבה הקטנה
והמבוהלת שהיתה תלויה על צוארה והחלה למשוך בכוח את חוט השפגט.
משכה ומשכה עד שזימבבואה שהיתה קשורה לקצה השני של החוט גלשה
לחצר. נפתלי היה הראשו
|
האור הגדול המשיך וקרץ מרחוק. אבנר שידע את אפלת האור הזה
ותמיד נילחם היה ומשדל כנגדה, הלך והיטשטש. אחיזת ידו האוהבת
בחושך הלכה ורפתה. קולו נחלש, ניקטע וכבה. דבריו הפכו לבילתי
מיתקבלים על הדעת ומשם לאילמים. אח של שני מימדים נהיה לאח של
מימד אחד.
|
האמת היא שרוב החוקרים-עמיתים של יוהנס מאוניברסיטת אוסלו לא
ידעו שהוא עדיין בחיים או אפילו שאי פעם היה קיים. בניגוד
לזמנים אחרים לא היה אז שום דבר מוזר בעובדה שאנשים עבדו עם
עמיתים שבכלל לא היו קיימים.
|
היה משהו מושך ומפתה בהתנהלות הרוטטת של אבריה הגדולים ממקום
למקום. ואכן מצאה את עצמה יותר ויותר כמושא להזיות הזוטר שליד
דלת השירותים ולנגיעות גבי. אילו ידעו זה על נגיעותיו של זה או
זה על הזיותיו של זה, אולי היה נמנע רצח הדג, אולם לא כך
התגלגלו הדברים.
|
רבע שעה של קרב מוכרע מראש בין יצרים לקורקטיות. חצי שעה של
המרת מיצי גוף מבוקרת. התנהלות חרישית של קודם היא ואחר כך הוא
לאמבטיה שעל מנת להתנקות זה מזו. חצי שעה של שיחת פיוס כל אחד
עם נפשו הוא. והביתה.
|
פתאום הגיחו מהדריב-וואי זוג רומנים חתומי פנים שקירטעו לעברנו
כשהם מתנשפים מנשיאת הקדרה הכבדה והמהבילה. הרומניה שמשמאל
נשאה גם גוש ענק של גבינה מלוחה שנראה שגולף לצורת טרנסילווניה
והרומני שמימין נשא גם מצקת...
|
לבשתי את הסוודר האפור הגדול החדש שלי. הסוודרים האפורים
והגדולים שלי הלכו תמיד לפני ורככו את ההתרסקויותיי. תחילה
היתה מתכרבלת בהם, אחר כך בי. ואז הייתה אדישה להם ואז הייתה
אדישה לי. ולבסוף הייתה פושטת אותנו.
|
|
|
גשם גשם
שובה גשם
שוב אל השדות
המחוקים ההם
צופל |
|
