|
לפעמים אני קם בבוקר עם משפט שכנראה נשאר שם אחרי
שהחלום שלו נגמר. אני יושב מול המחשב וכותב אותו.
ממנו מתגלגלים משפטים נוספים, ונרקם סיפור. זה קצת
כמו לצעוד בערפל, אף פעם לא רואים יותר מפסקה אחת
קדימה.
מה שמרגיז במראות זה האדישות שלהן. הן לא ממש שם, לא ממש
מתעניינות או מביעות דעה. אפשר להרגיש את ההתנשאות שלהן,
מגולמת בתוך המגע הקריר של הזכוכית, תמיד מוגנות. ואם אתה כבר
שובר אחת מהן, היא עושה לך פרצוף חמוץ כזה עם כל הסדקים
המעוגלים הדקיקים
|
אישה מניחה נייר פרגמנט על תבנית
בריח עוגיות שלא עלו יפה
פותחת תריסים
מזיזה רהיטים גדולים מדי
מזיעה את עצמה לדעת.
|
יש שהלב מתכווץ לתוך קופסת שימורים
רגעים כאילו מתאימים במיוחד להרהור חמצמץ
מאורגן ומסודר
כי סדר חייב להיות.
|
עוד מעט גשם מנקד את החלון ומוליך בעדינות פגישות של חורף.
לאורך מסדרון לבן
קופצת הזקנה הערירית ממשכבה
|
|
|
המצאתי מכונה
אוטומטית שכותבת
עבורך סלוגן,
אבל במהלך ההשקה
נשפך לי יין על
המכונה ומאז היא
מדפיסה לי
תמונות של מירי
אלוני בערום
מחובקת עם קצין
אס אס בכיכר
רבין שבבון
מאחוריה ויואב
טוקר מאונן על
מודעת אבל
ממלכתית.
אין לי מה לעשות
עם זה והמשקיעים
שלי ברחו עם
הכסף אז מי
שצריך כזה דבר
שיפנה אליי
בדחיפות!
יוסי עמוס חזה
"אלטע-זאכן"
במכירה פומבית
מנסה לסגור
ת'אוברדראפט. |
|
