|
הוא המשיך באותה התקדמות מהססת עד שפגשה ידו את ידה,
לא יכל עוד לבלום לא לרגוע נמרח הגל עד לאופק על חוף,
|
הכל פה מקושקש,
הבאתי לך פרחים-נתת לי נשיקה,
הכל פה מטושטש,
הזונה עורכת דין והרופא אנס,
|
שוב הדפוקים, המטורפים, ההזויים שברגעיי,
הופכים לטובות במילותיי
|
כמו אז עם ברק בעיניים,
עז כמו יין אדום ואודם שפתיים
לנוכח דברים שלא נגלה פעמיים,
|
שוב התקווה אשר חוזרת ומברכת את היאוש,
כמו המשחה והתחבושת לפצוע האנוש,
כמו היין בגרונו של הפיקח
|
אינו מחפש את הבילוי הלילי,
ואת החוף בזריחת החמה,
וכשדילן ברקע לא מביט חולמני בעיני בחורה
|
האם האושר הוא פיסת כחול בתוך שמים מעוננים?
או שמא העצבות היא כתם אפור בין עצים ירוקים?
|
|
|
נוסעים נכבדים,
הרכבת תעצור
בתחנה ת"א מרכז,
נא לא לשכוח
תיקים, וחפצים
ברכבת.
אדולף. |
|
