[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








דורון אור
באטרקאפ, הפאוורפאף הלוחמנית!

http://www.angelfire.com/ill/ishgav
ICQ 221112340 221112340
אל היוצרים המוערכים על ידי דורון אוראל היוצרים המעריכים את דורון אור
כולם רוצים עולם שמח?
דורון איש הנמלים?
דורון והאפלוליות.




לרשימת יצירות הסיפור קצר החדשות
בגלקסיה קטנה ולא נחשבת, בכוכב קטן כחול וירוק, ביבשת יבשה
במיוחד ומשעממת, בארץ פיצפונת, בחור נידח המתיימר לקרוא לעצמו
עיר, קרה ונולד היצור החכם ביותר בתולדות היקום.
ולא רק שהיה לו את הביש מזל להיות במקום כה מסריח, הוא היה גם
עגבניה.

התבגרות
היה לי דוד, בשם משה. כל הזמן ריכלו עליו אצלנו בבית.
אבא אמר שהוא לקח את כל הכסף מאמא שלו, אמא אמרה שהוא מתעלל
בילדים שלו ושלל סיפורים מופלאים.
נדמה לי שהוא אפילו עף לירח פעם, או לפחות לאמריקה.

הומור
זה היה יום רגיל, כמו כל יום. ביום רגיל אני מתכוון למשעמם
נורא, עבר חודש מאז שהלכתי לגיהנום המשרדי ההוא, דנה יצאה איתי
לפגישה אחת אכלנו פיצה, הצעתי ללוות אותה הבייתה והיא סטרה לי,
התענוג...

''אז אתה מבין... אם אדם ממוצע יקבל כוחות על כן? אתה עוקב?''
עקבתי, ואישרתי זאת בהנהון קצר ושאיבת המילקשייק אייס-קפה שלי
דרך הקש בקול מצמוץ רעשני ''הוא יהפוך לסופר גיבור, או סופר
רשע, זה הוכח בכל הקומיקסים כן?'' הנהנתי שוב, תוך כדי גיששתי
עם הקש אחר שאריות

הומור
''אני אצא איתך ביום שבו הגיהנום יקפא וחזירים יצמיחו כנפיים
ויעופו!''
מיצמצתי בעיני והסתכלתי עליה, היא נראתה די משועשעת מהרעיון
שהצעתי לה לצאת איתי, הפנים שלה עוותו בבוז וסלידה בו זמנית."

סוריאליזם
לפני שהלכתי לישון, הסתכלתי מהחלון, היה לי קר אז חשתי צורך
לסגור אותו. המשכתי להסתכל מהחלון...

זה היה בוקר מסריח, ככל בוקר אחר. לא יכולתי לפתוח את עיני
משום הזוועה הצהובה אשר נדבקה עליהם, והופיעה משום מקום במהלך
הלילה (לפי אריסטו ישנן תופעות רבות אשר על בני אדם אין להבין,
וזו אחת מהן).

סוריאליזם
גרגנטואה הלך ביער, רעב כירסם בבטנו.
הוא לא אכל מאז כיפה אדומה שאלה אותו היכן הבית של סבתא...

לילי, כך כולם קראו לה, איך היא קראה לעצמה, אף אחד לא ידע,
ואני חושב שגם היא לא.
היא הייתה התושבת הקבועה של רחוב ז'בוטינסקי, תל אביב, שם ליד
חנות הסקס...

הומור
היה לי חם, חם מידי, גופי הפריש כמויות של זיעה שהיו יכולות
להרוות את הסהרה, לפחות כך הרגשתי.
הורדתי את מכנסיי, החולצה ירדה כבר מזמן, נאנחתי בעודי נלחם
לשחרר את גבי החשוף מהכסא, ויתרתי, הזיעה הייתה דביקה מדי.
זרקתי מחק על המאוורר...

בשדה חיטה צהוב ורחב ידיים עמד ילד. גבעולי החיטה התכופפו
בכבדות תחת משקלה, היה צריך לקצור אותה בקרוב. הרוח טלטלה את
החיטה בגלים ארוכים ומהפנטים. הילד עמד שם


לרשימת יצירות המונולוג החדשות
אני איש, ואני סגול.
יש הרבה מיעוטים בעולם, אבל אני הוא המיעוט, בה' הידיעה.
יש רק אחד כמוני, איש שצבע עורו, שערו, עיניו, דמו ובשרו הם
סגולים.
אני מסתובב ברחוב וכולם מסתכלים עלי בתיעוב, או שזו הערצה?

הוא פשוט שכב שם, מכוסה בדמו שלו.
גופו המרוטש, המרוסק, שוכב בדממה על הקרקע.
עיניו הקרות, המתות, נועצות בי את מבטן חסר החיים כאילו שואלות
אותי, מתחקרות אותי.

סופני
מי אני? מה אני? בן אנוש, אדם.
מה זה אומר? האם בן אנוש זה כל ילוד אישה?
האם זה לא אומר שעליך להתנהג באנושיות? להיות אכפתי לאחרים,
לחיות.


לרשימת יצירות הציור החדשות
רישום
אל היצירה




איך יכולתי
לעמוד במבט של
כל יכול.






מילות שיר
הפתיחה של אחת
מהתוכניות
הגאוניות שנוצרו
ונפטרו.
מוקדש לבועז
רימר, אחד
האנשים הגאונים
שחיים וקיימים.


תרומה לבמה





יוצר מס' 31496. בבמה מאז 17/2/04 0:27

האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות לדורון אור
© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה