|
לא היה לי באמת רעיון, חשבתי קצת לפתוח את הראש לרוץ
עם החיפזון, קבעתי עובדה בצורה מיידית.
החלטתי שקשה, שמוזר אז כדאי לשלול, לשנות קצת
תדמית.
אולי זה לא קונבנציונאלי מצידי לעשות אבל רק רצית
להגיד כמה שטויות למשך דקות ספורות, לקבל תגובות,
להמשיך בשיחה, לעוף לעננים ולסיים בשתיקה.
(4.2.2002)
"thy name, that is my enemy"
(william shakespeare)
מצב קטן, מצב מהורהר..
אבא אכל אותי ואמא גם.
|
אני מודה, ואולי בפעם הראשונה איתך,
שגל של קנאה מתקתקה חלף על פניי יפות הנפש.
|
"בסדר", זה מה שיהיה, בסדר?, למי ומתי?
אין לך תשובה, אתה יודע שרק לך.
|
ליבי בקושי חובק בדמי הזורם, בקמיעה לצאת החוצה מידי המקופלת
בין הדפים הלבנים.
אני עושה עצירה, מתרוממת לשניה כדי לנגב את שאריות השיחה.
|
אין אמת מוחלטת.
אני מצהירה זאת בלא עורערין אל תוך שמי הכספת שאגרו אותי בתוכם
מזה שנים.
|
פשוט משפט שלקחו מהעיתון,
"זונה רוסיה בארץ ויהודיה מסריחה ברוסיה."
זה משפט שהחיבור אליו כל כך ממשי ברגעים שגרתיים אלה.
עכשיו כשהלבד הופך להיות מושג סטנדרטי.
|
אני משתדלת שלא, אני באמת מנסה.
למי אני משקרת?
|
תקשרו לי את הידיים.
כבסו לי את הבטן, היא רוצה להתנער ולהתנקות מכל הסבל, הכניסו
אותה למערבל חושני ערבבו, ערבבו אותה עד תום.
רק אז אהיה אדון לעצמי.
|
|
|
כשאני רוצה
להרגיש קצת
תרבות...
אני הולך
לפלאפון ושומע
צלצולים.
הכי קלאסי שיש. |
|
