[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה









 levin

אל היצירות בבמה האהובות על דימה פ.אל 30 היצירות האהובות שנבחרו לאחרונה
איני יודע דבר...




לרשימת יצירות הסיפור קצר החדשות
I finally have what I want. The door I for so long craved to
open, stands ajar at last. I'm preparing to take my first
step through it. The world I wanted to visit for so long now
beckons me and I feel ready to answer its call

A soft breeze ruffled through the leaves of the apple tree
and the secret sound of autumn was making its way to
brighten the morning of all who could hear it. A little,
fluffy dog jogged easily down the street.

Streaks of water appeared on his forehead, and aroused his
face. His nose twitched and his mouth opened to catch the
tiny drops.
Slowly, one by one, they descended into his open mouth and
he relished the taste. He swallowed.

She shivered sitting there in the musky dark corner of the
room. Her nightgown was all she had on. Huddled up as if to
take as little place as possible. With her face on her
knees, she wept.

The sun was just setting, and the street looked beautiful.
The few palm trees planted randomly across the area leaned a
bit as the wind rocked their high tops.

She mused what results the comparison between this E-mail
and the one from yesterday might bring. She smiled a sad
smile.

He shrugged and passed His hand through His long blond hair
trying to soothe His headache. He tended to do that when the
pain was just beginning to pulse in His head.

Smiling she hugged herself to keep warm and headed for the
river. Her small body seemed to be one with the wind. It was
one with nature.

And suddenly, when you expect it the least, it is ruined.
You tell yourself that it is just your luck, that it always
happens to you, that each time you are happy, fate has some
dirty trick up her sleeve.

It remembered vividly the evening before, when it was
already turning away to leave, it decided to cast one last
glance at the graceful bird sitting on the rocks.


לרשימת יצירות השירה החדשות
A long lost thought of glowing brightness
Quickly forms inside my mind.

It's lost for good, but home at last

But no pain whatsoever
Can make me forget why I am here

I dig in a heart many times beaten,
I hope that one day it will awake from its sleep

Sometimes some thoughts creep into mind

בדידות
My old open wounds
That hurt in my soul
And eat at my hear

Sometimes that land is called "The Earth",
And I alone, its far-far neighbor

You are a fountain of age
You are an ocean of sin

A deftly run horizon
Shines in sunlight from afar

In the dozens of years
That tomorrow will see
I'll find my love
And will be set free

That hidden treasure is well hidden
And although it lies so near...

But time has gone by
And I've seen a belief turn to truth,
I've seen a fact become of my lie

Now I am here in the place of return
Trying to put all the pieces back again

It's rain that makes me think
Feel lonely
And wish that you were here.

You walk and you run,
With your spear and your gun.
You smile and you cry
Till your tears run dry

A faceless body standing,
A body bleeding misery

Unaccepted be the reason of regret
Of helpless craving...

The pain of moments passed in guessing
Is that of tactful tomb

My heart is also missing, sorry,
I do not know when it will finally be shown.

Will I be just a mark on the wall?
Something to show off to friends?

And so my life continues here
In an unknown state of love

As I drown
And as I whither,
As I rot
And as I die

I follow that path with each step I take forward,
I venture ahead with a dream of tomorrow

Silent moments dead together
All around me

Simple trio
Simple phrase
Simple dreams and
Simple feeling

I am alone and smiling,
Considering each lie.

So much hoping for the future
So much thinking of the past
So much dreaming in the present
that I must awake at last.

Opening your heart for more
Reckless feeling and much pain.

I see the stairs I climb come to a point,
A point I craved to reach so much,
A point where she and I together
Can let our bare hands touch

At last my garden blooms and I
Can smell again the lovely flowers

The look of pain
Without a smile

Leading a life
Of a man in decay
Should be a sin of no more than a day.

And I'm still sitting here

Now they are crumbling here beside me
They were never built to last

The salty waters you drink
And forever praying for some other thing.

To learn of happiness first handed
And know life for what it truly is

The beauty of nature
On this warm day of spring
Is the time of decision
For our future in being.

True love is your whispering in darkness
Which no one hears but you, yourself and me.

There are no more whispers here in blindness,
No more words that hear but you and me.

I walk on bright days and on sleepless nights,
I follow my heart and my clueless sharp mind.

And yet I still pamper my illusions,
And am reluctant to let them go

When finally the words come out,
My trembling mind finds peace at last

writing down my thoughts

האהבה הטהורה
הפכה לה לאחרת
האהבה הטהורה
התבררה כלא שורדת

יום חדש סופסוף מגיע
ואיתו גם קצת תקווה

יושב ברוח על ספסל רטוב
ביום יפה של סתו - גשום...

בתוך סיבות אינספור
ותוצאות
בתוך תעלומות - חידות
שעלי לפתור

אין התחלה
אין סוף

כל יד נותנת ולוקחת
את ידך לי מזכירה -
היד הקטנה - האלגנטית,
יד כל-כך יפה - חמה

מילה ורק מילה קצרה
ללא ערות ללא שינה

אני אוהב את קולך אוזניי
אני אוהב את ידייך בידיי

אלו המלים שלי אלייך
אותן נפשי לצעוק כל כך רוצה.

אין עתיד שמח
כמו שפרח מת אינו פורח

אני כועס
כי אני יודע

אני רואה שמחה ואושר

אין כרגע בלבי רגע שקט ושלווה
אין כרגע בנפשי יום שבו אין אהבה

אני שואף להגיע
למקומות בהם לא הייתי
אני שואף לבקר
במחוזות עליהם חלמתי

אש מחממת
מלטפת
לחיי

את
מציאות
חלום
עובדה
כמיהה

את ההווה - חולף כרוח

את לא שחור
ולא לבן
את לא דמות
מזכרון ישן

ארגיש מאושר
אהנה מהרגש
ואז אתחיל לחפש לי בעיה
תפגע בה ובי

אצליח לגרום לעצמי להמשיך
לשכוח אתמול
ולחיות במחר

כה ברורה וכה רודפת,
בבבואה לא נעלמת

בבוקר מוכן לבי
לקום ליום חדש
כי הוא את כאבו כאב

כשאני חושב
על מה שעשיתי
על מה שעושה
אני בגללי

בהלה כה עוצמתית
כה מפחידה וכה דורשת
שאני כמעט נשבר
כמעט מפסיק הכל ומת

אני שוכח את ימיי וחי בלילותיי
אני נוטש את המציאות וחי בחלומותיי

אך כל זה
חיים
שבשבילם
אנחנו אוהבים ונושמים

בוכה לו הצועק
זועק

פתאום באמצע נדודיה
ראתה היא מעין פלא

גשם יורד מסביב
מזכיר לי לבד
מזכיר לי טיפשות
אותה ובדידות

עצרתי באמצע הגשר הנ"ל,
הסתכלתי למטה,
ובמים ראיתי
צורה לא ברורה
שזורמת,
של מישהו
שהיה גם מוכר.

על אש קטנה של גפרור קטן יותר,
דמעתי נפלה

כמו השמש בלילה

הדמעות לא יוצאות
ייבשו כבר מזמן
כל שנותר הוא לכתוב כל הזמן

אני מקשיב
למילים דואות סביבי
ומבין קצת את עצמי.

היא: "אני"
אני: "אנחנו"

אז לא נתתי לך תשובה
אך עכשיו כן

היום ראיתי חושך
היום אני מת כאן לבסוף

אהבה
לאהוב ולברוח
זה חטאו של הלב

בכל דקה את משתקפת,
בכל זמן ובכל עת

פוקח עיניים
ומסתכל לשמיים
ובוכה...
כי הכל בגללי

רק מושכים מושכים

המיטה - לחלום וקצת לישון.

בוכה כשהיא בורחת,
ופוחד כשהיא חוזרת.

ואז ראיתי
עצמי
ואז ראיתי
דרכי

יש משהו שמפריע
בתוך ליבה או בי

אהבה
הלב אכזר
וקר,
בי מתעתע
ובמלותי משתעשע

פקחתי עיניי
וחייכתי פתאום
ורציתי להמשיך לחלום

אולי אצחק יותר חזק,
אולי שוב אזיל דמעה כואבת

הלכתי לישון
לחזות

אז קמתי מלא זיעה
התעוררתי - והיא קרה

דמעות חרטה
של כאב
של סליחה

יום של תמיהה
ויום של ידיעה

אני חושב על העתיד
תוהה על העבר

כעת יצאה ממחבואה שמשי
וסופסוף הופיעה ברקיעי

תמיד יש תקוה
לימים הטובים.

מחתיכות קטנות של זמן,
של אהבה ושל כאב.

יש לך משהו שלי
אהובתי

כוכב נופל ירד מהשמיים
ואני מלמלתי מילות שיר

בה אספתי את לבי,
את שבריו המלוחים

לא זהב אני צריך
ולא כספים
לא שמחה אחרת
ולא שמיים בהירים

כל-כך הרבה דמעות מלוחות
כל-כך מעט סיבות לחיות

כל פרח שפורח
בגן של פלדה
זורח כמו שמש
ומפריח תקווה

כגרגר זהוב בים החול

המשורר,
אולי סופסוף יבין

איני יכול יותר לרצות
מצמוץ עיניים קטן
סגירת עיניי לישון
הכל זה את
ואת הכל

עכשיו איני רוצה ניצחון,
לא כניעה ולא הפסד,
איני רוצה דבר,
לא שיר הלל ולא הספד

לחוש את הכל - אני חש

על לחיי השמאלית הסמוקה
השאירה לה דמעה קטנה
שביל מלוח ארוך ובודד

לא, לא אתקשר,
לא אכתוב ולא אומר

ללכת
לא לחזור

כל יום אני נזכר
למרות כל הכאב המוזר

אהבה
לעמוד על מרפסת
ולבהות בקהל

קמתי בבוקר לצחצח שיניים עם
מברשת אחת ליד הכיור.
נזכרתי פתע בכך שאתמול היו שתיים,
שתי מברשות ליד הכיור.

מילתי הכתובה
מצאה.
מילה
כילתה אותה

מישהו ראה אותי בוכה
מישהו ראה אותי כואב

מכור
מכור לקול הלוחש
שמקפיץ את הלב
ומרגיע... אוהב
ונשאר

אני מלא בפחד מהלא ידוע
ביראה מלהקשיב...

נכתבות
מונצחות

לראות אותך מגיעה
להרגיש אותך בין ידיי
לטעום את עורך בשפתיי

בין רציחה קטנה אחת לרציחה קטנה אחרת
אני נזכר שאני רחוק מביתי
שלוש שעות טיסה. טיפשי.

ואז אני מפסיק לקפוץ ולשמוח
וחושב...
שוכח ממני, שוכח ממנה
וחושב רק על שנינו

אז היא שוב נזכרה לה
נזכרה לה שנשכחתי
בחלומי
במיטתי

נלחם בעוד דמעה
בעוד דמעה
בעוד דמעה

זהובים
שבירים
דואים לקרקע
לתוך שלולית
של גשם רך

ובשמיים ירח
עגול ומוכר
בגוון צהבהב קצת
הוא מופיע לו שם.

הקירות כבר נעלמו
והתקרה קרסה לה
הרגשות כמעט נמוגו
והתקווה הלכה לה

לקיר בטון
לבן
מוכתם
יש אמונה
יש גם ספקות

אהבתי היום.

רק עכשיו
אני מבין.
רק עכשיו
אני יודע.

אני אוהב חיים שלמים
אהבה ללא סוף,
אהבה של ייסורים,

חשקתי במשהו ללא שם
רציתי רק טיפה מהאושר

שמועות נכונות
על מיטות וכרים

השנים עברו להם בשמש
ואני הפכתי איש זקן
היום קמטים רבים כבר יש לי
אבל שיזוף אפילו קט עוד אין

אולי פעם
יחדיו אורם
יאיר. אולי
נוכל סופסוף
לחיות כאן
בעולם.

כל יום בבוקר, כשהוא קם מן המיטה,
הוא מסתכל במראת כיס קטנה
ורואה בעיני הבבואה
את שפעם היה

שפת ארוס שלי
לא נאמרה.

והשקית עדיין לא מתרסקת -
היא נהנית מהנסיעה

זנח את החלומות שחלמת בלילות
שכח את העתיד שבנית בתקוות
השאר רק עם כעת והיום
כי תחשוב - מחר עלול להגיע הסוף

הכל כל-כך עצוב
כל-כך עגום - למות


לרשימת יצירות המונולוג החדשות
A wall. What can a wall tell a person that he didn't know
beforehand? What can a wall tell a person at all?

לחשוב זה כואב. מידי פעם זה באמת כואב. בכל אופן, לי כואב
לפעמים לחשוב.




כל הזין בצנצנת


תרומה לבמה





יוצר מס' 3005. בבמה מאז 8/5/01 9:31

האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות לדימה פ.
© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה