|
דניז מחכה למשהו שיבוא ויזעזע אותה כדי שיהיה לה
אומץ לקום ולהעיז. לפעמים היא אפילו מקווה לגלות
שהיא גוססת. הכל כדי להידחף מהקצה, כדי שתהיה חייבת
להרגיש באופן אינטנסיבי וטוטאלי. אבל היא יציבה.
יציבה מדי, חזקה מדי, סגורה מדי. מתה מדי. היא לא
מפחדת מהמוות, החיים יותר מפחידים אותה...
בין חרכי התריסים אור בוקע
ושלווה ששום איש לא יודע
|
Through watery eyes he looked at her
And didn't mind where they were
And with a desperate voice he said:
"Without you I'm as good as dead.
|
אני רואה אותו פעם בכמה שנים
ואז ההיגיון חומק ממני
|
אני יושבת באמבט עכור של שנאה עצמית.
מסתבנת.
מכאן אני כבר לא אצא נקייה.
|
חריקות של ערסל,
קוף מכורבל,
הגוף מטולטל
והשאר מעורפל
|
אני הייתי בסדר, המשכתי בחיי
ואז התקשרת, סתם להגיד היי
חשבתי שאתה כועס, או לפחות מאוכזב
אבל היית לגמרי אדיש למצב
|
השנים עוברות
והמצב לא משתנה
זה שואב אותי יותר ויותר
ואין דרך לצאת מזה לבד
|
והטיפשים הם אלו שמציבים את הרף הקובע מי חכם
אז בעצם הדפוקים מגדירים את העולם?
|
הידיים רועדות. זה לא בשליטתי.
מספיק שתעיף אליי מבט ואני שלך. כולי.
|
רגלי באוויר, הקרקע נשמטה
אני רוצה, אך לא מחליטה
|
הבטתי בעיניה המטעות של הצביעות הטהורה
חום וירוק היו שם ואדום מדמעות
|
בניתי חומה לתפארת
איזו סיבה לגאווה!
אנשים עוצרים, מסתכלים, בוחנים
כשהם לא מוצאים שער, הם ממשיכים בדרכם.
|
|
|
פרובוקטור, אני
אוהבת אותך!
פרובוקטורית |
|
