|
איתי ? אם בוריס החתול? או עם הטלוויזיה?
|
איתך זה היה משהו מיוחד .
היית מיוחדת בדרכך המיוחדת .
ייחוד שלא ייחדתי לאף אחת ייחודית ייחודיות שכזו.
במיוחד כשהתייחדנו בהתייחדות יחידה ומיוחדת במיוחד באוהל החדש
המיוחד.
|
ארץ ה"למה" הותקפה ע"י ארץ ה"אין".
אין לחם. אין תורה. אין למה. יש מלחמה.
|
בגלים מחשבותיי נודדות:
כדגים השוחים ומחפשים מקורות.
|
בואי אלי ללא הקדמות
הן היו כבר במשך שנים.
בואי אלי ללא חלומות
הם היו כבר במשך שנים.
בואי אלי עכשיו,
והשארי.
|
בואי... ולכי.
לכי כשם שתבואי
ובואי כשם שתלכי.
|
בואי חבקי אותי עכשיו.
בואי נשקי אותי עכשיו.
אני כה צמא לך.
כה רוצה בך.
|
בובה תלויה על חוט
בין לחיות לבין למות.
עייפה בובה סבייטה,
ועייף הוא גם החוט
|
בכוס הברנדי החצי מלאה
ראה השיכור את החצי הריקה
ובכה השיכור, וטפח על כרסו המתהווה, וצבט לחייו
וגעה בצחוק ואחר בבכי.
|
בעיניים שלי רואים הכל
גם את מה שלא מבינים.
|
בעשן הסיגריות הסמיך ציירתי דמותך.
הזכוכית קריסטל שהיינו הפכה לשברים פוצעים.
.
|
גשם ירד לערב שבת.
הלבנים נרטבו
חלקם במרפסות תלויים
חלקם מבית הכנסת חוזרים.
|
מחלקה! לאן?
- "למקום שאליו אותנו צריכים."
מחלקה! מה אתם על העתיד אומרים?
- "את זה יודע רק המ"מ ואלוהים."
מחלקה! לאן נעלמתם לי עכשיו?
- "הא , אנחנו והמ"מ אצל אלוהים עכשיו."
|
האורות כבים.
כוכבים וירח חיוורים
עלינו מרחמים.
נגמרו לי המילים,
ולך הצעקות.
|
הוא לא אוהב אותה.
הוא לא אהב אותה.
רק שכב אתה
|
וחום גופי מחמם את גופך
וגופך תומך בגופי
ונוצרת סאגה של מים ואש
ושנינו חמים.
שנינו ביחד חולמים.
|
אוהב את הזריחות 5:00 - 5:30.
התמרות מליל שחלף לקרניים שקדניות מתלבות.
פילוס אש-להבה חקרנית נמרצת בקור העוטף כל.
|
בפעם הראשונה הייתי מטושטש.
הייתי שמח, שתוי ובעל און.
הכל התחיל ממבט
פה ושם...
|
מאברותיו של עץ מגודל
צונחים עלי צוהב, שחור, לבן ואדום.
פירות ?
- בינתיים אין.
|
התקשרתי [1]
התקשרתי.
דיברתי.
שתקת.
דיברתי.
שתקת .
שתקתי.
ניתקתי.
|
התקשרתי [1]
התקשרתי .
דיברתי.
שתקת.
דיברתי.
שתקת .
שתקתי.
ניתקתי.
|
"ובמאי 'וחמת המלך שכחה?'
בגין וישמע את הקול, צא קול תורה, קול דק"ש"
עלינו ובינינו מלכים - אין
|
זוכר אותך תמיד איתי.
מלווה במבט אוהב.
זוכר אותך...
|
זוכר הכל.
את דמותך מאחור.
להבות שערך מתנועעות ברוח.
את פנייך, עינייך כמו אור.
|
זמן צריך למען השם.
למען לחיות.
למען ליצור.
זמן להרוג.
|
פעם ראשונה שעליתי אליה.
פעם ראשונה שנשקתי לפניה.
לריסיה. לעפעפיה. לאפה. לעינייה.
|
הטלפון צלצל בצאת השבת וביקשו את האימא לשבת.
-"גברת נכבדה, גברת יקרה"
-"כן גברת, זה קרה"
-" לא גברת, אך מצבו קשה, והאם אותך אפשר הערב לבקר?"
-"גברת בבקשה לא לבכות"
-"גברת בבקשה בלי צרחות"
-"גברת לכל מקרה יש סיבה"
|
ידעתיה
בכל מחשבותיה,
רצונותיה וכישוריה
|
יושב בכניסה ל"עיר השניה"
חושב על עוד שנה שעברה.
נוגנה מהר מדי
ללא בסים, וללא טראבלים.
ללא זיכרונות מיוחדים.
|
יושב וכותב שורות.
מצייר מחשבות.
פותח צוהר קטן ללבי.
מקיז רגשות.
|
יש מילים שלא נאמרו
כי לא היה למי לומר.
|
כולנו אומנים, מדענים, ממציאים...
ענקים שרובם לא התגלה.
קוסמים, שופטים, בדרנים...
שלא התפרסמו.
|
כלבים בלילות נובחים.
תינוקות בוכים.
רעש מטוסים.
נחשים לפנות בוקר תוקפים.
|
לא יודע אם כדאי עכשיו הכל...
יושב בחדר מסתכל לאחור.
טובות מרגיש, חזק חולם.
|
לאן את בורחת כל היום ?
יודעת שחבל.
לא מוצאת מקום.
|
לא רציתי לומר לך שחלמתי עלייך בימים וחשבתי עלייך בלילות.
לא רציתי לומר לך, לא יודע מדוע,
|
לבדך.
אומרת לעצמך :" זה לא ילך".
קומלת ושוקעת במיטה.
חיוורת מתכסה בשמיכה.
|
"הכניסה בלבוש הולם בלבד"
אותיות מא(ע)ירות בכניסה למסעדה.
כמו דם.
במועדון המזרחי - גם.
|
לעמק-החושך שבמוחי קיים נר דולק קטן.
בעמק האופל שבלילה יורה ברד זעפן.
|
לתוך עיני הנשר הסתכלתי.
בתוך התכלת נעלמתי.
|
מגובה מעופי ציפורים
רואה הרי בת ציון, שפלת יהודה,
מישור החוף - ערי פלישתים ותל-אביב.
רואה את הים הגדול באדום-זהב נצבע,
את קרני השמש על בז, נץ, דיה, אנפה ויונה !?
|
בין האש למים - אוויר.
בין אהבה לשנאה - מסכה.
בין שובע לרעב - ארוחה.
|
ברגשות שלי אפשר לבנות בתים.
ליצור תמונות.
לנתץ אלילים והרים.
|
מחפשת את המושלם.
בשכל, בכסף, בגוף ובישבן.
רודפת אידאות בודדה.
|
מעט אנשים היו בהלוויה.
יחסית הרבה למי שזכרה.
למטוסה היה אירוע מוחי.
שכבה בביתה, הקרובים ישבו בבכי.
אח"כ בבית התשושים והסיעודיים...
ביקרתי אותה.
לא זכרה אותי כמו שאף אחד אחר לא זכרה.
החיים התחילו עבורה והיא מבוגרת מ-80.
נפטרה לאחר מספר חודשים.
|
השתבלתי לכתוב לך שיר - ריקוד קטן
חמוד, לא מחייב.
התבהקתי לחרוט על גזעי העצים לבבות
לחרוט חזק כמה שאני אוהב
|
פתאום חיילת עוברת.
מתיישבת .
מסתכלת.
|
עינייך משכרות לי את המוח.
נותבות לתוך תוכי.
|
צער.
כאב פנימי הנע בחלל אין סופי.
כאב שחור בלתי נראה
אך הלב...
מרגיש הכל.
כל חושיו נתונים בו.
עוד מעט ותפרח.
תתעופף בחופשיות, בקלות, כנשר, כפרפר צהוב יפה וענק.
קולות דקים, רכים (קדיש/מיסה ?) , קצב אחיד
והנשמה רוקדת, שמחה ובוכה, מבולבלת
ובתוך
|
צרור הפרחים שנתת לי
רוצה להיפרד.
פרחי נייר ופלסטיק עמידים,
אך הגומיה מתפוררת
ולוחץ ארון העץ לקיר, ועדיין יחד.
|
קם בבוקר והכל אור.
קם בבוקר והאור כחול?
|
פרח !
אל תמהר לפרוח
סכנה יש בדבר.
פרח!
אל תמהר להוציא צבעך היפים
|
הסיגריות בתוך המאפרה החוצה זוחלות.
האוויר בחדר ערפילי וטחוב.
בקבוקים שקופים וצבעים אחרים.
שוכבים.
|
ריח שתן ודם
וצהוב באוויר.
זעקות למכביר
ואזעקות
והרגעות
מדומות.
|
שוכבת עם כולם,
בחברה כל הזמן.
חברותית - זו לא מילה,
וגם היתה קצינה.
|
בשיר אהבה קטן
מקופלת אמת קטנה
ונמצאת מילה קטנה
שעושה אותי גדול.
|
"אני כותב במקום לזיין"
לזיין מחוק.
הקיר סובל הכל. אנשים לא.
|
|
|
אחרי חצות יש שם
מסיבות אסיד
עוד דבר חוכמה
מפיו של אפרוח
ורוד על הדף
האחורי. |
|
