|
הגענו אתמול
ואין לדעת כמה נשאר
|
כבר מאחר מדי
ללכת עד הים
ליצור בחול צורה למקומות שלא השארנו בהם שרשים
|
כהר הזולג אל תוך עצמו
העצבות מצמיחה בי נטיפים.
קולך מהדהד במערותי.
|
של כובד שבילים מעל רגליך
מול השיח הזה,
הבוער בסגל אשכולות פרחי לילך,
ועטה טלית הניחוח.
|
המלים שלא אמרנו עוד
אולי בכוס קפה מנחשות לנו עתיד
ואולי סתם מתקלפות בשקט
מקירות הבית
יחד עם הסיד
|
אתמול קפצתי בין אבני החצר
ובין קוקוי ה"קלאס" על השבילים.
מחר אדע אולי לעוף,
לגעת באצבעות ידי בצמרות עצי האשוח
ולנגן על קדקדי הברוש, הארז, האורן,
לחנים בשלים, גדולים, של נשים.
|
להתמוטט עליך
כאבן - איש שאין לו אלא כבד
ובגדים
להיות גוש כחול
|
|
הטבלה לא משקרת
אף פעם!
למרות שפעם אחת
לפניי לא מעט
זמן היא עבדה
עליי!
בסוף הסתבר שזה
אלי יצפאן!
יק טיבטי, ממציא
לעצמו הסברים,
וחייב לעשות
ריפרש ומהר! |
|