|
עצם המחשבה של לכתוב על עצמי,
נותנת לי הזדמנות להסביר מי שאני.
בכלל לא רציתי את זה לעשות,
למזלי אני אכתוב רק שטויות.
כי אני אוהבת מתח וסודיות,
אוהבת גם לשמור על פרטיות.
אני אוהבת רעש וצרות,
במידה שבה הן לא פוגעות.
אך לפעמים ארוכים וקשים הימים,
ואפשר להתנחם מעט במילים.
אם את הכל אשמור במגירה או בלב,
לא ייפסק לעולם הכאב.
ומי אני !? מה זה חשוב!
העיקר הוא במה שכתוב.
כמו שאמר שייקספיר:" מהו שם? "
אכן, אין בכך די כדי להתרשם.
אני רק ילדה קטנה,
שרוצה שיהיה שינוי במדינה.
ובעולם כולו, שייגמר הכאב,
שינוי באיך שהאדם חושב.
יש לי איזה כשרון מדהים,
להפוך דברים פשוטים לעצובים.
פחדתי שפרטים לא יהיו לי די,
אבל נראה שאמרתי כבר יותר מדי.
ביי
אני רוצה את סופרמן,
איש שבעולם אין,
שישמור על העולם שלי,
שתמיד יהיה שם בשבילי.
|
אם תתנו הזדמנות או שתיים
תראו שיפתחו לכם את העיניים.
כי הדברים נראים נורא גדולים מקרוב,
ואולי מרחוק,הם נראים יותר טוב.
|
ואנחנו טובעים בים של דמעות,
של עצב, אובדן ושיגעונות,
של דם שזורם מעורקינו אנו,
על האדמה עליה צמחנו, גדלנו.
|
ואולי הם צדקו כרגיל ה"הורים"
כי באמת כולנו תמיד מחפשים,
לא את השקט, כאשר הוא כאן,
אלא את הרועש והמסוכן.
|
כמו להטוטן, שמקפיץ עשרות כדורים בידיים,
ובפיו לפיד בוער כשהוא רוכב על אופניים.
|
לפעמים לא רוצה את היום ולא את המחר.
ומי אני עכשיו או מנסה להיות,
מה קיים במציאות ומה באשליות.
|
ועדיין את האמת מחפשים
חשבנו שמצאנו ובעצם רק שקרים
|
פה אתה קבור
לא עצוב ושבור
לא הכרתי אותך
אני אוהבת אותך.
|
|
|
Ce ci n'est pas
un Slogan
מחווה לרנה
מאגריט |
|
