|
אני יודעת שאני אמצא לי גבר. והוא יאהב אותי ואני יאהב אותו.
וכל המחסומים יקרסו, וכל הבדידות תתנדף,
וכאב אחר יחדור אל חלל הכאב הישן שנמוג לאיטו אל תוך הלילה
השחור שכבר איננו אויבי.
|
היא מנסה שלא לחשוב יותר מידי, מחשבות גוזלות ממנה אנרגיה.
אנרגיה שצריכה להיות מוסבת לאהבה שלה אליו.
כמו ההר הזה שעליו הם עומדים, שעליו הם בנו את ביתם,
שבמרומו הם יגדלו את ילדיהם.
|
היום שבו הגעתי להכרה שצריך, אבל פשוט צריך, לעבור דירה:
עד אותו היום שמחתי לגור בבית. כל מה שרציתי, אוכל, כביסה, כסף
- סופק לי כביכול מבלי להשקיע ולו מעט אנרגיה.
אבל באותו היום, כל אותם הדברים הקטנים האלו נשכחו מליבי,
והתרכזתי רק בכעס ....
|
מדי פעם עברה מכונית, כנראה העובדה שעמדתי לבד בחושך ובגשם -
העצימה את הנטיות המזוכיסטיות של האוכלוסיה הכללית , כיוון
שבמקום לעצור או אפילו להאט, נוצר אצלי הרושם שרוב הנהגים
האיצו ואף התקרבו לשפת המדרכה בכדי שהשלוליות המעופשות בהן
עברו ישלימו את מטרת הגשם ו
|
מבין תריסי החלון בסלון הייתי מציצה בה מדי פעם, או אז הייתי
קולטת אותה מביטה עלינו.
היה משהו במבט הזה, המרוחק, השואף להתקרב - שחדר אלי ,
שהקסים.
יעל בן שמעון היתה רווקה בשנות הארבעים לחייה. פשוטת מראה.
מהנשים בהן גברים לא היו מביטים פעמים בעוברם ברחוב.
|
התבוננתי על הצל שריצד מול עיני מתחת לשימשיה הישנה שאבי העביר
לי כשקנינו את הדירה וחשבתי כמה פשוטים דברים היו יכולים
להיות.
כמה אושר ניתן לחוות מהעולם, כמה הנאה צרופה ניתן לקבל וכמה
כאב אנו בוחרים להפיל על עצמנו, מבלי לדעת למה ואיך.
|
דכדוך, בלבול ומצוקה - אלו הדברים שהרגישה בזמן שחיכתה.
כל מה שהיה מוכר, ידוע ונעים למחשבה, התהפך ונהיה מבוך אין
סופי של שאלות ותהיות.
מה יהיה, מי נהיה, מה קרה?
|
מלאך הוא קורא לי - פני מופנים בבושת. מלאך הוא חוזר שוב ושוב,
שוב ושוב.
ואני מתביישת בדמות שעטיתי, במה שנהייתי, בכמה שקרית ראייתו.
|
שבע שנים היא מחכה לו, שבע שנים היא מחכה.
הוא אמר שהוא ישוב, תוך זמן קצר, אליה, הוא אמר והיא מאמינה.
|
שבע שנים היא מחכה לו, שבע שנים היא מחכה.
הוא אמר שהוא ישוב, תוך זמן קצר, אליה, הוא אמר והיא מאמינה.
|
אנשים נכנסים ויוצאים מחיי
ואני עכשיו עוצרת ושואלת עד מתי?
איפה הוודאות שההיא תהיה איתי
|
דברים שצריכים להאמר נשמרים בפנים
והופכים אט אט למיליוני שדים
שהופכים הכל לרע ומטמאים כל נהדר
ואט אט אני מתחילה לעשות אותו דבר.
|
הכלום הזה שמבעבע בתוכי גורם לי רע.
ואני לא מתכחשת, אני לא מעלימה,
יש בי במקום כלשהו את הכוח להביס את הרוע,
להשמיד את החיה,
|
החיים נמשכים העבר בעבר
ומבלי לשים לב עוד דף עבר
מעשנת סיגריה מקשיבה לדממה
מתפללת בשקט שהכל ירגע
אני פוחדת בדרך כלל
ובטח איתך
לפתוח את עצמי ולחוש אהבה
|
עצמיות מתרופפת מחשבות נעלמות
הוויות שהיו לאט מתעופפות
|
מטאפוריקה של בנייה, אשלייה של דו קיום,
הכל בד בבד די נראה כמו איום.
|
המרירות גואה בי ואין לה מעצור,
היא הופכת אותי למישהי שאני כבר לא יכולה לסבול.
אני שונאת את כולם, מקנא בהרוב,
יכולה לקטול סתם כך אדם מהרחוב.
|
יש בגופי רעל שלא יודע איך לצאת
ובלי התראה הוא תוקף בכל מקום בו אני נמצאת
ולפעמים אני שולטת ושמה מעצור
ואז הרעל מופעל לו והורס לי את העור
|
אל הארכיון האישי (1 יצירות מאורכבות)
|
|
סנוקר זה כמו
כדורגל רק עם
פחות אבי רצון
ויותר ערסים,
הרבה יותר!
ערד עזמוביץ
הביא לנו
סנדביצים. |
|
