[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה










רוב חייה פחדה פחד מוות מהכתיבה.
גם כשכתבה זה היה מתוכנן כך שאפילו היא לא תוכל אחר
כך לקרוא ולמתוח ביקורת.
אבל עכשיו-
רגל אחת מציצה אל מחוץ למרחב הנוח החסר סיכונים
נוגעת לא נוגעת בטריטוריה לא מסומנת עבורה.
היא מרגישה שהיא מתחילה קצת מאוחר ובגלל זה לא
משופשפת. אז בבקשה-
תקטלו, תבקרו, תעירו הערות
תנו לי הזדמנות לגדול
תודה.




לרשימת יצירות הסיפור קצר החדשות
באותו הרגע חזרתי לשליטה. התבוננתי בעצמי גוער בי על שככה נתתי
למודעות לחמוק. התבוננתי כעת בכל פתיל של מחשבה וברצף
האסוציאציות כאילו שאני בוחן תופעת טבע שלא קשורה בי. הרגשתי
שאני רואה הכל בבהירות.
לא היה לי מושג קלוש שיקרה מה שקרה מאוחר יותר.


לרשימת יצירות השירה החדשות
לא רוצה חברת אדם
גם לא חוה

גזע המוח שלי קבור באדמה
כל שנותיי הערות הערמתי עפר
להסתיר את הגזע הגולמי

עץ הדעת הארור
למה עלי לאכול מפרותיו
ולהיפרד לתמיד מהתמימות הנפלאה
וממך,

שרירי הבטן כבר תפוסים
העפעפיים עייפים מלדכא דמעות
מיתרי הקול ברעד תמידי,
כאילו מקווים למנוע
את פרוץ הזעקה




ז- כר
ז- כר

זכר,זכר

מה זה?!

אי אפשר לקרוא
את זה!

זכר נשאר
זכר...


ליידי גודייבה
והמתוסכלות


תרומה לבמה





יוצר מס' 18677. בבמה מאז 17/1/03 8:52

האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות לדר לטיבא
© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה