|
אני מתחמקת כבר שבועות, גובלים בחודשים. הוא מתקשר ואני מנתקת.
מסננת. מחפפת.
לא עוזר. גם "אני לא מעוניינת..." לא מזיז לו. ולא שאני כזו
קשה להשגה ולא שזה שיטתי ורגיל אצלי ולא שזה לא מחמיא. פשוט
שאתה חונק אותי. אני נוטה לברוח לאוויר. לנשום. לרוץ.
|
|
|
"אוקיי, יש לי
פסטרמה וצינור
השקייה, אני
חושב שזה
יספיק"
(מקגוויר ברגע
של התעלות) |
|
