|
דפנה, נולדה בשנת 1983. מאז ומתמיד חשה יצירתית,
ומצאה דרכים שונות לבטא את זה. ציור, גרפיקה
ממוחשבת, ועתה גם מנסה כוחה בכתיבה. לה זה לא משנה,
אתם אלה שצריכים לקרוא..
כמו מפגרת. תולשת דף אחרי דף, לאט לאט, ונפרדת ממנו לשלום. אחד
אחד עולה באש.
עוד דף הולך. ועוד אחד. המחברת נהיית דקה יותר ויותר, עד שבסוף
נשאר רק קרטון. בסוף היא משליכה גם את הקרטון. כמו מפגרת, היא
זורקת חצי מהעבר שלה לאש. זאת הייתה המחברת האחרונה.
|
הרגשתי איך שום חלק ממני לא חשוב לכלום, ועד כמה הוא חיוני
להכל.
שאיפה, נשיפה.
הלכתי למקומות חדשים, ראיתי עולמות שונים. לפני שסובבתי את
הראש כבר הייתי במקום אחר.
|
היא חתמה ביד רועדת, משאירה סימן דיו. היא חתמה לא רק על
המסמך, היא חתמה על גורלה. החתימה הזו היה בה כדי להודות...
הוא איננו.
|
היא פתחה את הדלת בחשש.
קור הלילה טפח על פניה באכזריות. היא הסתכלה החוצה.
כלום.
היא הדקה את מעילה, לקחה נשימה עמוקה ויצאה החוצה. מסתכלת בחשש
לצדדים היא החלה לצעוד לאט לאט בלילה החשוך.
|
אני ערפד, אני החושך והאור. אני היינג ללא היאנג, אני היום ללא
הלילה. אני חסרה, אני לא שלמה, אני לא נמצאת, לא קיימת, לא
יודעת. אני למעלה אני למטה אני נושמת. הכל ללא מטרה הכל ללא
ברירה.
|
|
|
זה לא את... זה
אתה.
שלמנאסר זורק את
המאהב
ההומוסקסואל
שלו. |
|
