|
Life... is strength. That is not to be contested;
it seems logical enough. You live; you affect your
world.
Equanimity's absenteeism streams
Submerging our tears of harmony
Yieldingly shaking and resonating
Fusillading flames of indifference
|
I'm loving you
Ironically despite your absence
Infallibly to the end of days
|
Look at me
Let my gaze delve deep
Fully immersed in you
|
Per time and wonder
An ultramarine world
Is lastly culminating
Molding azure skies
And opalescent beauty
|
Our fate is burning
In perdition's flame
For the fallen in valor
And the risen in shame
|
One primordial flux of ageless glory
So unearthly is its lenitive touch
Easily charming us with its bearing
|
My withered, coarse wings
My sole instrument of liberty
Of evolution without bounds
...Are charred down to the bone
|
חבל שהסתכלתי עליה
כי אני לא אשכח אותה
|
"איפה לכל השדים והרוחות למדת לעשות את זה?" אמרתי לאחי התאום,
שבכל הנוגע לחרב דו-ידנית - הוא היה אלוף. אבל המצוינות שלו לא
התבטאה רק בשליטה בחרב - קוראניס היה מומחה גם בכל מה שקשור
לטקטיקת קרב ומלחמה, ובצדק - כל חייו הוקדשו לכך. "זה לא איפה,
זה איך," אמר,
|
|
|
בפסח אני הכי
אוהבת את
הגולגולים
הקטנים במרק,
נו, אלה של
האשכנזים.
האישה הקטנה
ואי-סדר פסח. |
|
