|
"מה שלומך, אלוהים?"
כך אותו אני שואלת.
"לפעמים שואלים אותך את זה?"
כך מהרהרת.
|
איך נכנסת לי לראש בלי ששמתי לב?
גם לדמיון, גם לחלום, אהבה זה כואב.
איך נכנסת לי לראש בלי ששמתי לב?
תצא משם מהר, אנלא רוצה להתאהב
|
ריבים אל תוך הלילה,
בכי, דאגות.
לשאול תמיד "למה?"
אף פעם לא לקבל תשובות.
|
יש פרח בגן,
הגן הוא גדול.
הפרח קטן.
איך בגן לא יסבול?
|
כי גם אם נשים לו איפור,
זה לא יסתיר את העצב,
אם נצייר לו חיוך,
זה לא יחזיר לו שום תקווה.
כי אני תמיד אזכור,
שראיתי את הבלון ההוא,
הוא בכה.
|
לדעת שאתה מאכזב את כולם,
להסתכל להם בעיינים,
"הכל בסדר" כך תמיד אתה אומר,
אבל את החיוך העצוב, רואים בין השייניים
|
יש עוד תקווה בעולם
יש עוד כוח להראות
עם כולנו נרצה ביחד
העולם עוד יכול להשתנות
|
אני יודעת שאלי את לא תשובי,
ולמרות זאת אני עדיין מאמינה.
אני יודעת שנסים, יש רק באגדות.
אבל החיים הם אגדה.
|
אתה תמות עם מצפון על הלב
ותדע, זה לא ממש מרגיע
ולאף אחד כבר לא יהיה אכפת
כשיומך יגיע
|
הגשם ירד והכל חשוך
המנגינה מנגנת בשקט
שלא ישמעו אותה אבל
רק אני שומע אותה
המנגינה שלי
|
החורף בא, החורף בא,
חשוך לי כאן וקר,
שוכבת אני במיטתי,
ראשי מונח על כר.
|
|
|
קשת ענן
קשת ענן
אחת שקראה
לילדים שלה קשת
וענן. |
|
