|
יליד 72.
שחקן,במאי ואיש הייטק.
בוגר בית הספר הגבוה לאומנויות הבמה "בית צבי" .
שיחק באנסמבל עיתים של רינה ירושלמי,ובתיאטרון יפו .
תואר שני בבימוי תיאטרון באוניברסיטת תל אביב.
תואר ראשון בכלכלה
תואר שני במנהל עסקים
מנהל רשתות במחשבים
עוסק גם בכתיבה,תרגום ושירה
When water met the soil then flowers bloomed
So the future's flow will generate a continuity
Yes the future flow will bring our childrens' born
|
כשהיה מתנכר היה מנוכר
כשהיה עיוור לסבלם היו עיוורים לסבלו
ואז הוא היה בודד
|
היו ימים שיכל ללכת עם עיניים עצומות
הייתה לו עכבישה משלו ועוד אחת ועוד אחת
זה לא קל לחיות עם עכבישה
|
כמו סיזיפוס
נושא בתוכי חטאים
נענש על טיפשותם של אלים גדולם ממני
משא שנכפה עליי
|
היא הובילה אותו אל המיטה ושם שכבו מחובקים אחד בתוך השני כל
הלילה.
|
יורי לא אוהב את עבודתו
אבל אוהב את
בנו
יורי דואג בגלל התשלומים של המשכנתא
|
אבוד באפלת החיים
כסומא אלך בין השבילים
|
אך האם את לבי אעקור למענך
האם את מוחי ישגע יופייך.
ואחרת אין לי מלבדך.
במחי יד אמחוק את צחוקך
ועיני קרות מול בכייך.
|
כך משול אני :
לאותו שנכנס לפרדס ויצא עם תולעים,
למשיח על חמור לא נכון,
ליונתן ולא לדוד.
ללאה ,לא לרחל
|
אני לא שועל
אני גם סוג של שפן
פשוט נמאס לי לברוח
|
עיניים בוהות בי עיני אהבים
עיני בוהות בה, מים קרירים.
|
אנחנו עור עצמות לב קיבה שתן חרא
מחשבות קיבעונות אובססיות שריטות
התמכרויות פחדים כאב בקרסול
שיער ערווה פצעים טראומות זיכרונות
|
ארור אתה!
דם ילדים ,נשים ,זקנים גברים יפים שנגדעו בטרם עת ,
זועק מתוך האדמה.
בשם מוחמד,
|
כמהה נפשי למעט אהבה
פיללתי למגע רך
משק שפתיים מרפרף וזך
אותי מחבל התלייה תיקח.
|
ליבו
כבר לא ילך שבי אחרי האוצרות האפלים
|
קיר של עצמי
מנסה לעצור
שולח יד
ומפנה עורף
מנסה להרפות
מפחד להישמט
לטבוע או לעוף
|
כלבתי היפה והאהובה
יום לידתך תחילת גסיסה
|
סכין מתחת לגשר.
של קריב.
סיפרה הגמרא :
"ולמחרת בבוקר אחרי תפילת שחרית וייקח ישמעאל אייל יהוד.
|
איש לא מכעיס אותי כמוה
האישה המושלמת בשבילי
היא מבלבלת אותי
האישה המושלמת בשבילי
|
הוא לוחם.
הריקבון הוא תוצאה של דעיכה או יאוש.
"אני האל מהגיהנום".
|
בתוך המולת היום אבדתי את עצמי
בתוך ים העיסוקים שכחתי מי אני
|
קרירות
מיקרו אקלים של בדידות
|
ולעת ערב נפלה התוגה על ליבי
את העשבים ליטפה הרוח וידעתי כי לעד אני אני
כאילן נטוע על אדמת העצב
כפרח שובב ביום של סתיו
|
נהר העאצי מלטף את אגם קטינה
מאות אלפי שנים שהוא נח ממסעו בין כנפיו
אלפי שנים שהוא דואג
לבניו
|
לפעמים בא לו למות
זה קורה בכל מיני שעות מוזרות
כשהקורים נקרעים בידיו האכזריות של הבוקר
כשהערב ו... או הבדידות מחשיכים את החדר לפני השינה
|
אינני מבקש שתבואי כעת איתי אל מחוזותיי הרחוקים,
מחוזות שבהם אף כף רגלי מעט חוששת להרגיש.
|
ומאז היום הפך לילה ולילה ליום
מאז שאת נפשי מכרתי בחלום
|
מסתכל עלי מעבר למסך הזכוכית האטומה
ואני מחזיר מבט לך, אל התמימה.
|
בעולם של :
מראית עיין
הצגה
כללי נימוס
|
גופה עדיין גמיש.
ציפורניה חדות מאוד.
היא משקיפה מאדן חלון על עולם.
העולם הזה גדול עליה.
|
איך חיוך של ילד
יכול לדחות קצת את היאוש
לכמה רגעים
|
חיפשתי ומצאתי שאיני מוצא
את טעם החיים את תמציתם
|
וגם אם מאש חרונך אחרך
מאורי אתנך
|
גם בימים קשים של שנאה ופחד
יש בליבי אהבה
גם אם הדור הולך ופוחת
יש בליבי נחמה
|
וטיפת אור קטנה טיפול אל נהר חיי
ואז תאיר את חשכת בורות מעשי
אליך אפנה כי אפסו אחיי
ואולי ישועה תגיעני , הלוואי
|
במבט שטחי הוא נראה נינוח,
גופיה, מכנס קצר וכפכפים.
מדי לוחם ששרד את הקרב של
היום.
|
הופ - עוד גרגר צנח
אלו המחשבות שמקרבות את הקץ
ראליזם בלתי מתפשר שמקרב אל אימא אדמה
|
כמו ציור של רנואר
ככה זה יהיה הפעם
בשלל צבעים
מלא חיים
|
אוהב אותך אחרוק שיני
לבי ייחלש, ייזרק אל חושך חיי.
אאבק בין זרועותייך, דמך על ידי
אל גבול האופל והשפיות לא אחדל... די.
|
לֶךְ-לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ,
אֶל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ.
|
רגע שתיכנסי אלי
תיראי
שאני
שחור עם חוטים זהובים
|
אני מוכן לעוף
לא רוצה יותר שיקצצו לי בכנפיים
|
וביום מותך נולדה אהבתי
מחבק אני אותך ומסיר כפור מליבי.
|
הייתי בן שמונה ימים
וחתכו לי חתיכה מהזין
אז מה אם אהנה פחות
אנחנו מחליטים עדיין
|
עשרות חומות שנות כאב הקימו חומות בינך וביני
|
רוצה כל כך והתהום גדלה
הלב מפרפר בין חום קור שטני
|
ואם היו לי תשובות כסומא באפלה כעת
ולא רציתי מעולם ממהותי להמלט
|
בתוך כל שדה הנרקיסיזם הזה,
קשה למצוא נרקיסיסטית של נתינה,
אהבה,
הערכה,
חמלה.
|
העץ נותן
העץ מקבל
העץ גם נפגע
|
ועתה כנווד ששב אל בית נעוריו
כך חוזר אני אל עצמי
|
אני האלוהים אמר האדם
אתה השטן בכה העולם
|
ניצב לי בגבעה ליסטים מסביבי
מאיימים לקטוף את כותרת רוחי
|
אהבה בעיניים עצובות
שורטת את הרעבים לבשרך
|
עיניה רכות וקולה תאווה
ושיניה חדות ליבה פלדה
נפשו תיקח, תאמר אהבה.
|
תעשה מה שיש לך לעשות,
ואז תבוא למיטה ותבוא אליי.
היה שם צל.
הוא לא יודע אם זה צל שלו שלה או של השט
|
ואני הרפסודה שאספה אותך בליל הקר והאפל
ואת השענת ראשך על חזי ואלי מאודך פילל
|
רק בשחור מוצא אני את האור
רק במוות את החיים
|
בחרוזים גרועים פצעתי שיר
במילים משעממות חסרות טעם - הנקראות יצירתיות,
רכשתי את אהבת עצמי.
|
אוהב אותך כמו הים את היבשה
ארכך את אדמתך הפצועה והקשה.
אתנפץ לי אל תוך תאוות חופיך
אשקע באושר אל תוך חולך.
|
אדם יושב לו על סלע בערוב יום.
הסיגריה חורכת ריאות מפוחמות
ורחש הלילה מנגן את בדידותו.
|
הנה קרבות שפתיים ונפגשות
שדי נפשו, סערת נפשה
תכריכיו משי גופה.
|
אני מסלק את השחור מחיי
ואת הזונות ממיטתי.
|
אחרי חמש דקות הנקניקיות עברו מעצמן למחבת עם השמן. האמת שהן
נראו באמת חורות בתוך המים. אני הבנתי אותן
|
את רוצה שאלך?
כן.
את בטוחה?
לא.
|
הנני מבקש למצוא את משמעות הקיום שלי ואת תוכנו. הדבר,
שמניעני, הוא הריקנות האדירה בצד הרצון לחיות ולשפוך תוכן
פנימה. אני מסתכל החוצה אל אנשים אחרים ומגלה את אותה חרדת
ריקנות. אצל חלק מהאנשים היא לא גלויה ומתבטאת ברצון לא להיות
לבד עם ריקנותם ולמלא את עצמם
|
אל הארכיון האישי (1 יצירות מאורכבות)
|
|
אם אין אני לי,
תמצצי לי.
פרבי זועם. |
|
