|
פופאי
כנראה עוד קורבן של המערכת.
מזמן נטשתי את המילה הכתובה לטובת דימיון פרוע שגובל
בסורגי הכלוב בו אני חי. רק בן עשרים וארבע וכבר
מרגיש שהשיא מאחורי, ריצת מאה המטרים עברה חלפה
ואנוכי לא בין הזוכים. אולי עוד יבוא ימים יפים
יותר, ימים בהם אשוב לזכור את שעבר ואפסיק לחיות
בזכרון.
בואו נרים כוסית ... לחיי הנוסטלגיה.
האדם, עץ השדה?
מאין יבוא ולאן ילך?
הרי העץ נטוע, עמוק בדימיונו
וכל חזונו סגור בגלגל.
|
עוד קרח לכוס הגדולה,
מכונית גדולה עם להבה קטנה,
והרבה אנשים צהובים.
|
|
|
תגידו, יש למספר
42 איזושהי
משמעות?
שלמנאסר התמים. |
|
