|
אני כותב שירים כי אני לא טיפוס של בלוגים.
לאחר חודש שהיינו נעתקים לנשימה אחד של השני, היינו יכולים
לשבת על המיטה ולבהות אחד בשני ולהרגיש נפלא. כל נגיעה היתה
מלטפת את הלב. אי אפשר להסביר את האהבה שהרגשתי כלפיה.
|
צרחתי עד שלא היה לי אוויר.
נשמתי וצרחתי שוב, ככה עד שמישהו בא.
|
לעיתים נראה שעד אין סוף.
את אותו קו בלתי נראה.
|
ייחודי, בניחוח קל
מעניק תחושת רעננות
לאורך זמן.
|
ובהולנד המדרגות
נורא צרות ככה
|
במירוץ הגדול למעלה
נשארתי מאחור
למטה.
|
וזה תופס אותך
אתה הופך משועבד
למשהו חיצוני
שאתה לא באמת רוצה.
|
יותר מידי מחשבות
מילאו את מה שהותיר
זיכרון צורב
|
לא זכיתי באור.
מן ההפקר אף אחד לא בא לי
כי נקרתיו מלבבי.
|
וככל שהמילים עשירות יותר
אני מסתבך יותר, כושל יותר וחושף יותר.
|
מאז שהלכת זה לילה.
אפל
הרחובות ריקים
קר.
|
חברי המנזר שתקו
הלילה
צעקה חרישית נשמעה
|
בבשר אפשר לחרות-
ציור, או משפט. או מספר.
|
הטל יורד על הגן,
ואני מחכה לנערתי.
גני, רטוב הוא מן הטל,
ונערתי בוששה לבוא.
ואני, אל שרוולי פונה.
|
תנו לענייכם זמן להתרגל לחשיכה ואז תראו אותו...
|
אלה אולי לא ההורים שלכם, אבל תודו שזה די דומה...
|
לא, רבותי, זאת לא השתקפות...
|
|
|
תגובה לצרצר:
בנימין מטודלה
בספרו על א"י
קורא לראשי
הישיבות
בשם המכובד
בטלנים.
העמותה לחקר
ספרות היסטורית
בראשות שוקי
זיקרי |
|
