|
כל היום חיכיתי לטלפון שיצלצל כדי שאלרועי יודיע לי אם הוא
מצטרף אלי לנסיעה או לא. הרגשתי כל כך מטופשת, צמודה לטלפון
כמו איזו בת שש-עשרה בסדרה אמריקאית, איזו בלונדינית שמחכה
לטלפון מחתיך השכבה בזמן שהוא בכלל מזיין את החברה הכי טובה
שלה.
|
שיכורה מעייפות,
השיחה של אתמול
ופתאום...
|
קצת משתגעת,
קצת הלכתי לאיבוד.
סימנתי את הדרך חזרה אך,
הסימון נעלם,
|
ערב קיץ צחיח.
צבעים של שלכת מרצדים בחדרי.
אוויר חנוק חודר מבעד לחלון,
הכול עומד.
|
תמיד אשאל מתי ואיך
ותמיד ארצה להיות אחרת.
תמיד אדע שטעיתי והחבאתי
ותמיד אבחר לא להתמודד.
|
|
|
אם ניטשה היה
קורא את זה הוא
באמת היה בוכה. |
|
