|
אותם ימים לא היו מחשבים כמו היום. הכל נכתב בעט. אחר כך היו
מנקבים את הנתונים בכרטיסיות ומאכסנים את המידע.
|
היא אמרה לי "אז תגידי להם שאני מטפסת על קירות." כל פעם אחרי
שאבא שלי נסע הרבה אנשים ליטפו את שערי ושאלו "ומה אימא עושה?"
כל כך רציתי שאימא שלי תהיה רופאה או מורה או גננת או עקרת בית
אבל היא טיפסה על קירות. אחר כך אבא חזר הביתה והיא אמרה לו
שהיא מוכרת חזיו
|
דלת וורודה נפתחה. האוויר שעמד החל לנוע. במקומות אחרים היו
קוראים לתנועה הקלה הזו בריזה. אבל כאן לא היה לה שם. רגל לבנה
נראתה בתוך החדר הקטן מונחת על כורסא אדומה. מאוורר זמזם והרגל
גלשה לרצפה שם שרבבה עצמה לתוך סנדל זהוב דק עקב ונעה בקצב
מעלה מטה מעלה מטה.
|
הגניקולוג שלי ישב על הכביש, ליד המפגינות האחרות. הוא הדביק
כרזה על הקיר המלוכלך עליה נכתב באותיות של קידוש לבנה "אין
לנו ילדים למלחמות מיותרות". הרגשתי בטוחה. אם הגניקולוג שלי
מפגין איתנו אז אנחנו צודקות.
|
|
|
הלאה לאנשים
שאומרים "הלאה"
בכל סלוגן
שני!!!
זה שאהב את
ההלאה. |
|
