|
דניאל פינקלמן. סטודנט בירושלים. מחפש התיחסות
וביקורת למלים שכתב.
בוא נבדוק," עניתי. הנחתי את האבטיח שנראה כמועמד מבטיח,
והתחלתי בבדיקה: מיששתי את קצה שארית הענף המחובר לטבורו של
האבטיח. הנהנתי בראשי. לאחר מכן רחרחתי אותו לכל אורכו ולבסוף
ניגשתי לבדיקה המוחלטת: מבדק הטפיחה.
|
זהו, סיימתי. החדר מסודר. לקח הרבה זמן ולא מעט ממחטות, אבל
עכשיו החדר מסודר. עכשיו ניתן להניח ישבן על כר הכורסא ולהביט
סביב על ממלכתי.
|
"כפיים, איפה מחיאות הכפיים?!" שלהב כוכב הטלוויזיה את הקהל
באולפן, שמחא כף לרקדנית הבטן, לאחר ריקודה עם הנחש. השלט כבה,
הקהל סיים את תשואותיו וכוכב הטלוויזיה עבר לחלק הבא של
תוכניתו...
|
אתמול אהבתי נערה, לרגע.
הדלקתי לעצמי סיגריה ומזגתי שתי כוסות יין. היא לגמה בעדינות
כאות נימוס, ומיהרה לחבק אותי. ליטפתי את שיערות ראשה.
|
לקפוץ אל המים? לא פשוט, לא פשוט כלל.
חמים ונעים כאן על היבשה. למה לי לקפוץ למים?!
למרות שהגוף מכיל ברובו מים, עדיין המחשבה על טבילתו מעוררת
התנגדות.
|
ז'ק רגיל לשלוט במצב, ולא שהמצב שולט בו. בעבודה הוא דואג לכל
פרט קטן, לא משאיר מרווח למזל רע. לכן הוא כה ידוע בתחום
עיסוקו. רק לפני כמה שעות, כאשר ג'ימי בכה והתחנן להזדמנות
שניה, ז'ק ידע מה לעשות: להרגיע את ג'ימי, ואז לירות בו שני
כדורים. ואחר כך...
|
"...מה? מה? מה את רוצה שאני אעשה? מה את רוצה שאגיד? תני לי
סימן, תני לי כיוון! כל מה שתאמרי אני אעשה. כל מה שתרצי. רק
תגידי מה!".
|
|
|
כשהייתי קטנה
תמיד היה לי ריח
של שקיות תה
מעוכות על
היידים עד
שגדלתי והבנתי
שלבנות יש ריח
של פרחים
מהיידים |
|
