|
Snusmumriken
אז ככה זה.
1992, בקושי יודעת להשתמש במחשב, נהנית מהמון דברים
וזה בעקרון לא ממש מעניין, אז זהו.
מידע חיוני: באמת שאין.
בין טלפייך לוחשת תפירת אריגים,
בעוד טיפות זיעתך זוהרות כפנינים
|
בואי איתי.
בין חלקיקי העצים.
הים אמיתי,
וזמן שמחלים.
|
שייך לי כמה שהיה,
עדיין חלק הוא ממך.
והשנים שורפות התהייה,
מה לא שלי, רוצות ממך.
|
פרח קטן
נפל אל הים
הוא שט לדרכו
ולא ישוב לעולם.
|
המציאות הזאת סוגרת אותי.
לתוך שמיים כחולים ודשא ירוק.
|
מי ימזג את הענן המתוק של סלידתי
עם הכאוס של המציאות שלך?
|
פצח הלילה בקינה
על היסטוריית הרוח,
על מותה של האישה,
על הסיפור האין סופי -
מלא בעוז, ברום, קנאה...
|
להתקדם בפסיעות זעירות, מדודות.
כפות הרגליים מקבילות לכתפיים.
הראש מורכן והפנים מסתתרות מאחורי השיער, בוחנת דרך החריצים.
ולרגלי גרבי ברך מפוספסות.
|
וחלום שהתנפץ.
הוא נשבר לחתיכות קטנות, התפרק לגורמים.
חוליגנים!
מה זה הדבר הזה בכלל, להתגנב לבתים כפריים ולדחוף חלומות
מהמדף?!
|
רסיסים רסיסים דוקרים קטנים של קרח.
|
אבל זה מעולם לא היה אמיתי.
וזוהי תקווה.
אבל זה אף פעם לא אמיתי.
ייאוש.
|
|
|
כשבחור מזיין -
הוא גבר
שבגברים.
כשבחורה מזיינת
- היא שרמוטה!
פרובוקטור. |
|
