|
הי, קוראים לי דניאל (והחברים שלי קוראים לי דני ).
יש לי חבר דמיוני (וסודי ) שהוא החבר הכי טוב שלי,
ממנו אני באה והולכת, נפגשת ונפרדת... לצערי, גם
חברים דמיוניים יכולים לבגוד ולהעליב (או שמא אני
משליכה עליו מקשרים קודמים... מי יודע? ). אוהבת
רחל, את החברים שלי ושקוראים לי דנדו'ש...
-תגידי, הדרך לשמים, היא ארוכה?
-תלוי, אתה מתכון במרחק או רק באווירון?
|
האמנם הגיל נמדד בשנות חיים?
|
אני אורזת את עצמי בזריזות ויוצאת.
לא, זאת לא ממש בריחה,
זה יותר כמו פסק זמן.
|
אם הייתי אומרת לך,
שאני בורחת מהבית
בטח ההית נבהל.
בטח היית מנסה לשכנע אותי
שזה לא הפתרון,
שלא צריך ללכת רחוק כל כך.
|
הוא ניגב בממחטה את מצחו המיוזע
( באמת שהוא ריחם על עצמו, ואיך הגיע לפה )
אך מה לעשות שהיום גם לקוסמים
נותנים את העבודה השחורה לפעמים
|
זה מצחיק אותי
כשטרקטור עוקף משאית.
זה כבד שעוקף כבד שעוקף....
|
תמשיך להחזיק גם כשהשמים
יפלו.
|
רציתי להראות לך
שאני מסתדרת יפה מאוד בלעדיך,
כדי שתחזור אלי.
|
יש שאומרים שהשתיקה היא יותר ממילים...
|
מחזיקה את עצמי מלקלל
ואומרת בקול: הכל לטובה.
|
בחיוך משוחרר חושפים טור
של שיניים צחורות...
|
אני זקוקה לזה בערך כמו שמעשנים זקוקים לסיגריה,
או כמו שמכורים משתמשים בסמים.
|
לדוגמא, עכשיו, ממש בא לי
לקלל אותך.
|
|
|
אם המוות היה
רעל הייתי כבר
מת.
ג'ין. |
|
