|
כותב כי המילים באות, כי השינוי כבר כאן
כותב כדי שידעו, כותב כדי שיאמינו, כדאי שתאמינו.
מחפש את המאמינים ואת הרוצים להאמין.
נולדנו לחופש, נולדנו להגשים את חלומותנו.
נולד לחופש, נולד למלוכה
הכלים הם רצון, אמונה ואהבה.
כלי בידי האחד
מילים פותחות מימד
איתי הרגיש כאיל צמחו לו כנפיים והוא עף. הקצף, הגלים וטעם
המלח נשטפים בידי הגשם ורק הוא בלב העולם רוכב על גל.
|
עד מתי ישא גוי אל גוי חרב
ויחיו ילדים סיפורי מלחמה.
מי יספור לאחור חללי הג'יהד
ונצעק ברחובות "לעולם עם אחד".
|
רשתות זרות ורוב האנשים
צורכים רק דם וסקס בוחרים גם בשקרים
ורשת של קשרים, של אנשים פשוטים
צריכה לשמור הכל היום בשביל הילדים.
|
אם נאהב את האמת,
העבד בתוכנו מת.
כל אשר נלמד נשכח,
לב פועם עכשיו נפתח.
|
לפתע נפתח זוג עיניים אחד
ויודע בפחד שעכשיו זה לעד.
ולמרות שכולם, שכולם, שכולם
הוא עוזב ומתחיל לחפש לו עולם.
|
להוריד את כיסוי העיניים
לעצור את הזמן ולעוף לשמיים.
לפסוע עוד צעד בלי ליפול מהצוק
להביט על הכל מזווית של ריחוק.
|
עצב השותפות ורצון האנשים
שם רחוק בטבע שרפו שבעים עצים.
לא שלם ולא יודע את המשך הדרך
אולי יבוא יום בו נראה את הפתח.
שוטף את העיניים בדמעות,
כמו אדיש, מלא במחשבות.
שובר חותם שתיקה
לנצח ילד אדמה.
|
השריפה משתוללת, לאדון אין תשובה
מילים של שלום, במציאות מלחמה.
עוד משפחה על קבר פתוח
במחוות של היום לא נביא את הרוח.
הרוח תבוא רק עם בוא אהבה
מעגל הכאב ישבר עם נדע.
אם נדע לקבל את עצמנו שווים.
כל אחד בשרשרת מחזיק אלוהים.
|
צחוק של ילדה
ריח גשם ראשון
מזכירים את החסד
ומוחקים זיכרון
|
הרגע חולף לו על פני אנשים, הנשים.
הנצח חומק לו בפני אנשים, הנשים.
ניעור לו עידן של תום שכחה.
נדלק הגפרור, אנשי המאה.
|
חושב אותך הלילה ובבוקר נעלם
רוצה אותך עכשיו, מחר כבר לא קיים.
|
היה חבר ושמור לי חיוכים,
וגם שקצת עצוב, לתמוך בצועדים.
חייך הם שלך, לבד עם נשמתך,
ונסיונך, שלך הוא. נקנה בהליכה.
|
האם אנשי ידעו את החופש ?
ינשמו את הזמן ? ידליקו פה אש ?
יפגשו ת'גורל וידעו להכיר
מדוע פוסעים הם ברחובות העיר.
|
הגלים מלחכים את החוף
מוחקים צעדים בחול.
ואת צועדת יחפה, בשמלה לבנה
נוגעת, לא נוגעת במים.
|
|
|
סלוגנים מתחכמים
זה כבר פאסה.
הטרנד היום הוא
סלוגנים חסרי כל
הומור ו/או
פואנטה.
אני?!
אני לא הולך לפי
צו האופנה! |
|
