|
לא רק על עצמי ידעתי לספר....אך רק על עצמי חששתי
לספר.
מנסה למצוא את האיזון בין התקווה ליאוש. בן המלאכיות
לפיקחות. מחפשת מישהו שבאמת -אבל באמת- יקרא בין
השורות...
לא היינו זוכים אפילו באמי, הייתה אומרת. לא היינו נכנסים למאה
הגדולים של שירי האהבה ב-VHI.
|
רק אחרי שגמרתי ושהיא גמרה, ושכבנו חמימים ומכורבלים אחד בתוך
השני, קצב הלב שלנו מתחיל להירגע, היא סיפרה לי שהיא שוכבת עם
מישהו אחר.
|
כדי שתבין את מלוא חומרת מעשיה, עלי לספר לך מעט היסטוריה.
אני נולדתי בשנת 85, ילדה שנייה לזוג הורים מאושרים. בילדותי,
אני מודה, הייתי ילדה מפונקת וסנובית.
|
אני אוהבת את דני.
כשאנחנו יחד, מאוד טוב לי. גם כשאנחנו לא יחד, אני מרגישה
שאנחנו יחד ולכן גם אז טוב לי.
|
ואז נסעת לחלוק את המצאתך בצרפת, הארץ שכל כך אהובה עליך, לבצע
מהפכה בארץ הרומנטית ביותר שאנשיה נחשבים ללא נקיים. כמו שעשית
מהפכה בעולמי שלי...
|
ואז אלכס, המאושר, חזר הביתה, הכין את חבל התלייה והתאבד.
|
היא הייתה מהאנשים הללו, שלא משנה מה עשו - אחרים אהבו את זה.
הם נמשכו אליה כמו אל מגנט, רצו להיות בחברתה, רדפו אחריה. רצו
להיות כמוה.
|
אני מתגעגעת להרגשה
של אנרגיה שמחה שמתפרצת בי,
שזורמת לכל חלקת גופי, וממלאת אותי,
משתפכת מחיוכי, נוצצת בעיני,
וזוהרת מתוכי.
|
ואת במעבר,
מטלטלת מצד אל צד.
|
איך פספסתי אותך?
לא היבטתי בזיו פניך כל עת שהשמש הפציעה
לא נתתי לאצבעותיי לטייל בעת שקיעה
|
רק הם קיימים שם,
מאז מצאה אותו אובד לו בענן.
ועכשיו, בתוך החלל המיוחד שלהם,
הקול שלו מדריך אותה אליו.
|
אף אחד לא הבטיח לך דבר,
אף אחד לא הוליך אותך שולל.
מי בכלל אמר לך שלחיות זה נהדר?
|
היא תסלק במומחיות כל חמימות
תאהב אותך בעוצמה כה גבוהה
עד שתינק ממך את כל חיותך
|
אחצה גבולות,
אגיע לשיא הפסגות.
כל מה שהיה קיים- לא עוד.
|
אני אחכה לך,
שתאיר לי אותי.
|
ואני רואה שעשיתי עבודה מעולה ואטמתי הכל היטב היטב, הרמטי
לחלוטין
|
בתחילתו של היום, לא יכולתי לצפות לכזה יום גרוע, אבל האם אי
פעם אנחנו ב-א-מ-ת יודעים שצפוי לנו יום רע? אני שונאת את
הימים האלו, במיוחד שאין לי אף אחד שיעזור לי להתמודד איתם.
אתה רחוק... הצבא לא מאפשר שום קירבה שכזו
|
אתמול עשקו את ארונותי אגודה של נמלים. ייתכן שהן עומלות שם
במרץ רב כבר מלפני אתמול, אבל עד אתמול לא הייתה לי סיבה לפתוח
את הארון.
|
אני לא יודעת איך להתחיל. פשוט אמורה להתחיל לשפוך את מילותיי
על גיליון לבן ממוחשב? כשבכל מילה שארשום תתחזק בי ההרגשה שזה
טיפשי, שזה לא נחוץ. ועוד יותר מזה, שאני בעצם כותבת על לא
כלום
|
אני רוצה להיות ריק, להיות דף חלק. אני רוצה להיות מוגדרת, עם
שוליים ברורים, כה מוחשיים.
|
את גוררת עצמך בין המושבים ומי שם לב אלייך בכלל? סתם מוצאת
מקום ומבכה את עצמך. איזו מן ילדה את. ועל מה בכלל את מתלוננת?
|
הבחור: "רוצה אחת?" מחווה עם הסיגריה.
המלצרית מנענעת בראשה. המלצרית: "אני לא מעשנת. זה לא טוב
לבריאות שלך, אתה יודע...".
הבחור: "אני יודע. הרגל רע. זה מפריע לך?"
המלצרית: מושכת בכתפייה. "זה המקום שלו."
|
אל הארכיון האישי (3 יצירות מאורכבות)
|
|
קשה ללכת נגד
הרוח, במיוחד
כשאתה מטרייה.
אודיסאוס
מטאפורי יותר. |
|
