|
ואז נזכרתי שהם כל כך לא אנושיים, שאולי דווקא לא יירו בי אלא
הגרוע מכל! אולי יפציצו אותי, יריות במקומות שאוכל להמשיך
לחיות. אולי יירו חצים כשעיניי פקוחות. אולי ישפכו עלי סיר שמן
רותח, יעשו הכל שאחוש בכאב... בכאב של להיות יהודי...
|
אני רוצה למות, להיעלם,
להיבלע מתחת לאדמה.
אך מישהו למעלה מעניש אותי,
בכל יום שנותן לי לחיות.
|
איך הם אוכלים בשר,
איך הם אוכלים דבר חי,
איך זה שככה בחיים,
לא מרחמים על חלשים,
|
כן, אני מצטערת, הייתי ילדה רעה.
סליחה, עכשיו אני בוכה.
|
כי כולנו בובות,
רובוטים עם שלט רחוק,
שאותו מפעיל רק אחד.
|
|
|
מחכים לביאת
השליח
תל אביבי במנצ'ס |
|
