[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








דנה קאוד

אל היוצרים המוערכים על ידי דנה קאודאל היוצרים המעריכים את דנה קאוד
זה התחיל ב1986 כשהיא לא שמה על העולם
והעולם לא שם עליה.

בדרך כלל עסוקה, תמיד בכלום ואף פעם לא בהכל.
לא מפחדת להגיד לא ותמיד מעיזה להגיד כן.
כל כך הרבה כינויים, כל כך הרבה שמות
אני אני, אז אל תשאלו אותי מי אני.

חומרניות זה רע
אומנות זה איך אתה בוחר להציג את עצמך
קצת חיים עוד לא הרגו אף אחד.

אל תשפטו ספר על פי התקציר שלו..

just cuz no one understands what you speak
doesn't necessarily mean what you say is deep.
(Talib Kweli - Good mourning)

- תודה על התגובות :) -




לרשימת יצירות הסיפור קצר החדשות
משל
היא עומדת ושותה להרוות את צימאונה והוא מסתכל עלייה, על
החולצה הספוגה שלה, הלבנה, כבר כמעט שקופה, היא לוגמת בקול
ומים נשפכים עליה, הוא מקרב אותה לחיקו, היא מורידה את הבקבוק
ומשפריצה עליו טיפה, הוא צוחק ואומר "את עדיין חמה?"
לאחר שבקושי עברה שניה הלשון שלו

"חתיכת זונה!" צעקתי עליה.
סטרתי לה, לכלבה הזו היה מגיע יותר, אבל לא היה לי זמן לחשוב.
גירדתי את הזקנקן שלא הספקתי לגלח הבוקר...

הומור
שאלתי "מה בדיוק את יודעת?" היא התקרבה אליי וענתה לי בגסות
"אני יודעת מה עשית זונה בת-זונה! כולם חשבו שאת כזאת, עכשיו
אנחנו יודעים"

אני נוטפת חשק ותאווה וכל שנותר לי הוא למקד את כל חושיי כלפי
האנרגיות העוצמתיות הזורמות מקצות אצבעותיי ועד כל חולייה
בגבי.

אהבה נכזבת
היינו קובעים להיפגש לפעמים אחרי 12 בלילה, ככה, כל פעם שהיא
רצתה היא הרימה אליי טלפון והייתי בא, היינו מדברים שעות, היא
אמנם פחות, אני דיברתי הרבה אבל היא באמת הקשיבה, בין השאחטות
שהיא הייתה לוקחת היא הייתה משחילה איזה משפט פנינה שהייתי
זוכר אותו עד גיל 60


לרשימת יצירות השירה החדשות
אל תשכח את מגע שפתיי.
רק אל תגיד אני אוהב אותך.

מרגישה את מחנק דמעותי המלוחות בגרון
בעוד אתה עובר אורח
בחיי
כשם רבים מעוברי אורח דומים לך

הומור
אחת שמפתה.
אחת שטוב להיות איתה.
בטוב וברע, באש ובמים
בים ובאוויר.

אהבה
את הריח שלו קשה להסביר
את הבושם שלו קונים במשביר

ארוטי
אני תופסת בסדינים, הוא לוקח בעדינות את הידיים, מנשק אותן לאט
ומחזיק אותן חזק.

הומור
גם אתה מרגיש את קצות האצבעות

פארודיה
אתה בעצמך
חשבת שאתה
חושב שאני
חיה במיטה
אני לא חושבת
לא בטוחה
אולי כמה שריטות
כי זה אתה

אני רוצה למות ושישכחו אותי כולם
יותר מדי בכיתי בשביל חיוך מושלם
אבל אני נכנעת, כמו שלעולם לא חשבתי שאעשה
ומכרתי את עצמי לכל הרוצה

אכזבה
זה קרה במסעדה שלהם, תמיד הם הלכו לשם
שולחנות חומים, כיסאות עגולים

ג'ננה
מהר לאט, מטורף שפוי
חצי עשוי, צריכה שינוי.

הומור
אז התעלמתי
לא התייחסתי
אבל הייתי חייבת לשבת
אז ישבתי
לא חשבתי


לרשימת יצירות המונולוג החדשות
אהבה נכזבת
להרגיש אותך הייתה מתנה, אבל לקחת לי את האחוז הקטן הזה
שדיברנו עליו. זה שאף אחד לא מחזיר ובסוף אתה מחכה שמישהו אחר
יתן לך קצת משלו...

סאטירה
די כבר! חלאס! אז הורידו לכם שני בניינים! גם ככה הם הסתירו את
הנוף!
ומה אתם מופתעים שמישהו מתנגד לכם, אז מה אם אתם מורכבים מ51
מדינות, אווווו מעצמה גדולה! לא להתעסק איתה הא?!
ומה עשיתם עד עכשיו? הפצתם שמועה שבן לאדן מסתתר במערה!
מרגישים גדולים?

אירוטיקה
וזה ניראה היה כאילו מזמן


לרשימת יצירות הפרגמנט החדשות
אחד מתוך 28 יקרא את הטיזר ויכנס ליצירה.

כיסיתי אותנו בסדין, ועשינו אהבה, השמש זרחה, ובפעם הראשונה,
באמת באמת באמת חשבתי שיהיה בסדר.
ואם לא יהיה בסדר, עושים שיהיה בסדר!

אבל הקולות? הם אלו שמונעים ממני שלווה פנימית.

זה יכול לקרות בכל מקום, בכל שעה ביום ובמיוחד בלילה הלבן שלך,
לא שאת מכירה לילה בצבע אחר.


לרשימת יצירות הקומיקס החדשות
סטריפ
אל היצירה

אינדי
אל היצירה


לרשימת יצירות הצילום החדשות
אירוטיקה
אל היצירה

אירוטיקה
אל היצירה

אירוטיקה
אל היצירה


לרשימת יצירות הציור החדשות
רישום בעפרונות
אל היצירה

אקספרסיוניזם
אל היצירה

רישום פחם
אל היצירה

רישום
אל היצירה

רישום בעפרונות
אל היצירה

רישום
אל היצירה




אל הארכיון האישי (24 יצירות מאורכבות)
התחבולה הגדולה
ביותר של השטן
היא לגרום לנו
לחשוב שהוא לא
קיים...


תרומה לבמה





יוצר מס' 9624. בבמה מאז 17/1/02 15:41

האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות לדנה קאוד
© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה