[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








דן ספרי
צילום של הנ''ל מזווית אחרת.


אל היוצרים המוערכים על ידי דן ספרי
אולי יעניין כאן את מישהו ששירים של הנ"ל התפרסמו
בכתבי עת "מאזניים" ו "מטען"...
לידיעת הקוראים: יש המלצת המערכת על השירים:
"מחזיר אהבות קודמות",  "ולא תהייה למוות ממשלה"
,"לכאורה שום-דבר", "החדר הישן", "אישה בין עונות",
"חלונות". "נסיעה נעימה", "השמיים היו קרובים מאוד",
"מענה קולי". "רחוב החלונות המוגפים","פוסע בשדות
הקרב העשנים", "עיצוב-פנים" ו"ענני-קיץ",
"שערי החופש", "עם כיוון השעון".
ממליץ בעצמו על "בעל-חוב", "אהבתינו הקטנה
והדוממת",
"בכפר", "אני שאין לי משלי","יש מקום לדאגה", "יש
אור גנוז".
ו ...עוד כמה שתבחרו לכם...




לרשימת יצירות הסיפור קצר החדשות
אורבני
אני לא יודע איך הגעתי לשם. זה היה בר קטן חשוך וקודר בווילאג'
שבניו-יורק גרתי שם אז באותו חורף, חיפשתי שם את עצמי. הייתי
נורא צעיר והיה לי אז המון זמן לחפש את עצמי.
ברחוב בחוץ בשעת ערב זו, היה קר מאוד.


לרשימת יצירות השירה החדשות
מורבידי
העלים נעים ברוח
מבעד לתריסים
בתמונת צללית נראים כמה בניינים
מחשבות אורצל מרצדות על פני החדר

תחושתי
החלף את הטיפות
ואת התהומות
ואת פני המים
החלף את החיות

תחושתי
עוד כותבים את השמות
ואין מי שיאסוף את החללים
מלחמות ללא רחם באות והולכות
סופות טורנדו מצמיתות ימינו באבחה

תחושתי
זו השעה שלך
זו השעה שאת יורדת אל המים
רק השמות הם אחרים
עם כל העדרים השועטים

תחושתי
כענף הנושא את פריו
נושא את עלעליו
הולם דמותו בסתיו חלומותיו
בודק את קצוות טירופו עכשיו

נעים מאוד קוראים לי ג'ון
הוא אמר
ג'ון פיטרס מגדוד הקלעים הוולשי
הוא אמר

תחושתי
כשאני נכנס למשרד
נושבת על פניי קלילות
רוח מזגן קרירה
אורבת לכל רגע של חולשה

בצילומים של עיר גרמנית
לאחר המלחמה
רואים חזיתות של בתים
ללא בתים
רק עיי חורבות
וחלונות פעורים
שמיים אל שמיים.

אהבה
על המיטה בלילה
אני שומע
את רחש הממטרות
של לבבך
פועם לעומתי בחשיכה.

זכרונות
בַּסְּפָרִים שֶׁל יַלְדוּתִי
הָיוּ אֲבָנִים טוֹבוֹת לָרֹב:
יַהֲלוֹמִים סַפִּירִים וְאִזְמַרְגָּדִים
שֵׁמוֹת צוֹפְנֵי-סוֹד

הרהור
אחותי משוררת של תנועה
ילדות שהן מילים
מקובצות לחרוזים
משולבות באוקסימורון
באנפורות של הגוף

תחושתי
יש מרפסת שפוערת את פיה
לבלוע אותי ואני מסרב
היא עכשיו כועסת עליי
אולי אני משוגע

אינטרוספקטיבי
אני מכונה לא מושלמת
אני מכונה מדממת
ואין לי איש מלבדי בעולם
מתבכיינת לי ( סתם )

געגוע
אני שומע את אימי בוכה
זה מוזר
מעולם לא שמעתיה בוכה
והבכי שלה נשמע כה מתוק לאוזני

הרהור
אני שאין לי משלי
שם מתכתב עם מלאכים
והם שולחים לי חבילות
בדואר נע של מחשבות.
אני שאין לי משלי
לומד את שפת הכוכבים

תחושתי
לִצְלֹל אֶל אֲפֵלַת הַחֶדֶר
לְהִתְכַּסּוֹת בִּשְמִיכַת הַצֶּמֶר הַגְּדוֹלָה
עִם רַחַשׁ הַגֶּשֶׁם שֶׁיּוֹרֵד בַּחוּץ
וְהַתְּרִיס שֶׁפָּתוּחַ מְעַט

מקום
את זוכרת
שמענו שחפים צורחים כל הלילה
הרחובות נראו ריקים ואכזריים

תחושתי
בתחנת רכבת של עיר פולנית
אני יושב בקנטקי פרייד צ'יקן
מחכה לרכבת שאיננה מגיעה
קורא סיפור של טנסי ויליאמס

רודף לו איש אחר הרוח
הוא מתרוצץ כמו שלוח
היום הוא פה מחר אי-שם
אולי פתאום, יצחק וקם

אינטרוספקטיבי
המלצרית מסתכלת עליי
קצת מוזר
כשהיא מביאה לי שתי כוסות קפה

תחושתי
אישה צעקה בשיגעון
זורקת את כאביה לכל רוח
טרם שצעקתה תעלה בעשן
תיבלע בעבים

עצב
אפופה עננים
את חוזרת ממקלחת חמה
אדים בשערך
שלכת של מגבות כמושות
נושרות ממך

אישה עומדת בגינתה
לוחשת אל הפטוניות
לחייה גרניום
כובע נזיר בשיערה
מהלכת בין העונות
בין האביב לקיץ
יש דרך ארוכה

תחושתי
בשעה שיצאנו משם
חדר-המדרגות היה אפל
משקפי-השמש שלך הסתירו את פנייך
אך לא היה בהם צורך

כמו נסחפה
במים אדירים
היא לא רואה דבר
בעומק משבריה
לא רואה את הזמן
מונה לו את שנותיה

אין-דמותי מסתובב בחוץ
רדוף צללים
ואני בבית
שמיכת שלווה פרושה עליי

יחסים
אני לא הייתי שם
יכולתי להיות
אבל באותה השעה שקבענו
נכנס מישהו אחר לבית-הקפה
צועד לקראתך בין השולחנות
ואת לא ראית אותו
זה היה אין-דמותי
שהתיישב

איני נותן בך סימנים
איני שופט אותך עכשיו
ידעתי אז לקרוא פנים
היום כזב הולך ושב

איפה את? בהלם קרב
ואיש שוכב אחוז צריחה
הגל עולה, הולך ושב
ומהו פשר הבריחה?

תחושתי
האשל הרך ממתין בכניסה
עם הרוח שתבוא
עם מה שצנח
עם מה שהלך

תחושתי
כַּמָּה פְּעָמִים אֶפְשָׁר לְהָרִיץ
בָּרֹאשׁ אֶת כֹּחַ הַשְּׁתִיקָה?
עוֹד לִפְנֵי שֶׁהַדֶּלֶת הָאוֹטוֹמָטִית נִסְגֶּרֶת
עוֹד לִפְנֵי שֶׁלּוֹחֲצִים עַל הַכַּפְתּוֹר

תחושתי
אָדָם הוֹלֵךְ אֶל הַשָּׁמַיִם
הַדֶּרֶךְ אֲרֻכָּה מֵעַל הַצַּמָּרוֹת
הוֹלֵךְ עַל קַו הָאוֹר חוֹמֵק מִצָּהֳרַיִם
מַקְשִׁיב בּוֹדֵד אֶל צִפּוֹרִים שָׁרוֹת

תחושתי
בשבת מוקדם בבוקר
ברחוב
הם הולכים אל התפילה
הוא עם כיפה על הראש

תחושתי
חלון הקומה הרביעית
מקבץ לו זמנים טובים
של עיניים ירוקות נעות ברוח
חגורות עליצות של שמש זהובה

תחושתי
החדר מואר באור גדול
הערב יש לנו חג
הנרות דולקים והמפה לבנה
הם יושבים אתי אל השולחן

הבט על עצמך
בית יצוק בביטון
יסודות כבדים מדי
מוצקים מדי
אבן על אבן מונחת
על אותה אדמה
ללא-צל

תחושתי
וְהִדֶּרֶך נִמְשֶׁכֶת וְנִמְשֶׁכֶת
מְכוֹנִית בְּאוֹרוֹת מְהַסְּסִים
עַכְשָׁו אַת אִתִּי
רוֹאֶה אוֹתָךְ יוֹשֶׁבֶת עַל הַמּוֹשָׁב לְיָדִי

תחושתי
מפיל אבנים של צעקה
מהצוק עליו אני עומד
במקומי
להתגלגל במדרונות

אהבה
אהבתינו הקטנה והדוממת
אהבתינו השתוקה והחולמת
זו, הניצבת בקצות אצבעותינו
בתנומתה, על בהונות רגלינו

יחסים
אהבתי ניגרת על פני
בטיפות קטנות ואכזריות
שעותיה זולגות להן מעצמן
והיא מתחילה להסס.

ארספואטיקה
איש משיר אחד של טבע ושתיקה
עבר כך אל אישה משיר של מועקה

הביא זרים של רקפות ושושני נהר
וציפורים מרחפות מול שמש אדומה

ארספואטיקה
אַתָּה רָץ בַּמַּדְרֵגוֹת כְּמוֹ מֻכֶּה אָמוֹק
אַךְ אַל תִּגַּע
אַל תְּנַסֶּה לְהִתְחַבֵּר
עָדִיף שֶׁתְּקַפֵּץ בָּאֲוִיר

תחושתי
אַחֲרֵי הַחַגִּים נִסְתַּכֵּל לְכָל הַכִּוּוּנִים
וְנַבִּיט לַשָּׁמַיִם לְחַפֵּש- סִימָנִים
שֶׁהַשֶּׁמֶשׁ תִּזְרַח פֹּה אַחֲרֵי הַחַגִּים
וְהַגֶּשֶׁם יְתוֹפֵף עַל הַסְּבַךְ

אתם ישנים שינה עמוקה
זה בצד זה
בנוף גלילי נהדר
אבל ארץ-ישראל שלכם
כבר לא כאן
יש כאן ארץ אחרת

תחושתי
כשפתחתי את החלון
של החדר הנוסף
נופף אליי לשלום
מואר בשימחה

תחושתי
אדם הולך מביתו, מחפציו
וצלו הולך עמו
אדם הולך מלילותיו
לילה גדול משתרע מעליו

תחושתי
אדם חוזר ממסעותיו מעבר ים
נושא בתיקו מסמכים מזהים
מונה את שמות המקומות בדרך למכוניתו
הולכת אחרי מילותיו

תחושתי
אדם נוסע אל בתו
נושא עמו תפילה
יש לו מפתח
צריך לתקן את המנעול

תחושתי
אדם קם באמצע הלילה
לחפש נחמה
הוא מלא את הלילה
ודוק של עצב נסוך באוויר
ידיו עדיין אוחזות חלומות

כמיהה
כאן, בדיוק כאן
באותה חנות מיתולוגית
אני זוכר את אימא ואותי הילד
מקבל תמיד מתנה קטנה
שהייתה עושה אותי מאושר
בבניין בסגנון הבין לאומי מאוד.

מחאה
אמריקה בתוך צלחות הפלסטיק
אמריקה עם רוטב חמוץ-מתוק
אנחנו רק במקרה כאן
אנחנו רק במקרה מדברים עברית

אהבה
גם נגד רצוני
את מצודדת אותי
במשבים לפרקים
מלחשת בי לחישות נעימות

הנגיעות הרכות הללו
מבטי-הפסטל המתחלפים
הרטט הכובש הענוג
הפחד הפתאומי לגלות

תחושתי
חוזרים למיניהם
שרואים את האור
רוחצים בשמן קדוש
בלשון רכה
בדברי כיבושים

תחושתי
אנו המשוררים העלומים
המגששים באפילה
אבודים אנו הולכים בין קמטי-החשכה
סמטאות עיר זרה

מצב
זה שעשה ניסים לאבותינו
הוא יביא בשר ברוח
ורוח בבשר.
הוא ילחש קסמים ואותות
ומופתים
ולא יעלה בידו.

אדם מחפש מכוניתו בחניון
איפה היה הראש שלו?
מאיזה כיוון הוא יצא לקניון?
יורד למפלס A1 ואחר כך ל-A2

תחושתי
הולך בין הווילות של שכונת היוקרה
חושב ככה סתם על אהבה
אהבה קיימת
אהבה שהייתה

אורותייך כבים
אורותייך כבים
תני איתות, תני סימן
אס.או.אס
אורותייך כבים
ערפל מתפוגג

תחושתי
לִפְעָמִים בָּעֶרֶב כְּשֶׁאֲנִי יוֹצֵא לִצְעֹד
מִתַּחַת לְפַנָּסֵי הָרְחוֹב
אני מַעֲבִיר אֶת עַצְמִי לְאוֹרוֹת אֲחֵרִים
רוֹאֶה מֵרָחוֹק בֵּין הַצְּלָלִים

אינטרוספקטיבי
רחוצים ימיי באור-חרציות
מכנס מחשבותיי הנודדות
בשדה הפתוח
עיזים מטפסות על צוקי סלע

מצב
סגולים וצהובים ושוב סגולים
רשת משורטטת של קווים וכתמים
אבסטרקט רוטט בדקירות רבות מנשוא
של פרק יד ימין

תחושתי
חיפשתי את שמו בפנקס הקטן שלי
אחי הבכור עם החלום האמריקני
הולך לטלפן אליו
לשאול מה שלומו בכתובתו החדשה

מצב
הקירות בדירה היו כהים אליי
צהובים אליי
שמעתי אותם מתלחשים
מסתודדים נגדי

אחר כך מרקד לחלילו
נע ונד מולו
וחוזר ומצטנף לקרקעית
זוכר שהיית חביב

תחושתי
אינני מכאן
למה אתם מביטים עליי כך?
אני עובר עכשיו על פניכם
בחדר זר

תחושתי
רוח גדולה עוברת בחלומות הערב
פנסים כמו-עתיקים נדלקים בבניין הסמוך
הבית ניעור משנתו פוקח את ריסיו
מה מסתתר בין השיחים המאובקים?

תחושתי
יש מדרגות שעולות אל השמיים
מסותתות בעננים של שחר פתאומי
עצי אורן סוגרים עליהן
במחטי ערפילים אפורים

הולך ושוקע בשנת מעמקים
סלע שיש בו חיים
מחליק עם עשבי הזמן
לתהום רבה
פליטת הים.

ארספואטיקה
לא תראו אותי
רואה ואינו נראה
זה אני,
השיר שטרם נכתב

כמיהה
אנו הולכים מחלומותינו
פעם הם נצנצו בתוכנו
משאירים אותם מאחורינו
כמו בגד ישן שנזרק בפינה

תחושתי
אני רחוב הולך בגשם
אין לי דבר בידיי
אני רחוב הולך בגשם
יש לי רק את בנייניי

אינטרוספקטיבי
אני שאין לי משלי
שם מתכתב עם מלאכים
והם שולחים לי חבילות
בדואר נע של מחשבות

תחושתי
נוגע בך
חופן אותך
בכף ידי המאובנת
את מחזירה לי מגע חם מגונן

אינטרוספקטיבי
אצלי במרתף
יש מגרש חנייה
מפהק מריקנות

תחושתי
גבעולים עם עלי כותרת זעירים
זוכר אותם משדה החול הריק
שליד דירת הוריי
חשבתי שעברו מן העולם

ארספואטיקה
זו בעצם מערה
עם קירות ישרי זווית
בקולות שמשנים דמותם
יש דליפה

אהבה
את בוררת מילותייך
אני את צעדיי
את סוגרת את פנייך
אני את כל ימיי

אינטרוספקטיבי
אשוטט מעל הרקיעים
אראה אותם
בשדות של כותנה
אשדות קפואים של צמר-גפן לבן

יחסים
את צמח משתרג
על פני לילותינו
עלייך מחפשים את האור
רגלייך
ידייך
מתעוותות בכיוונים הנכונים

כשאת נאנחת באישון לילה
בקול תרועה ושברים
אני שומר את רגעייך
בקופסה קטנה

תחושתי
בְּאַחַת הַפִּנּוֹת שֶׁל שֻׁלְחָנֵנוּ
הָיָה כֶּתֶם קָטָן
אֶפְשָׁר הָיָה לְהִתְעַלֵּם מִמֶּנּוּ
לֹא קָרָאנוּ לָהֶם שֶׁיְּנַגְּבוּ אוֹתוֹ

תחושתי
בגשם העונות
יש עיר של חזיונות
וקול צרצר נדהם
אל מישהו נרדם
באפילת הדרך

תחושתי
בגני לוקסמבורג משיטים ילדים עם מקלות ארוכים
סירות מפרש קטנות לעולמות רחוקים
ילדים גדולים שטים בהן מול פסלים עתיקים
אנחנו בחוף פתאומי של שמש נדירה

תחושתי
בדידותו של ההולך
איננה משתנה
גם אם ירוץ לפתע
היא תמשיך לחוג מעליו כהילה
תלווה אותו כצל

תחושתי
אֲנִי כְּבָר מֵהָעֵבֶר הַשֵּׁנִי
בָּאוֹר הַגָּדוֹל
כְּבַָר אֵינֶנִּי רוֹאֶה אֶת גּוּפִי
פַּעַם יָכֹלְתִּי סַקְרָן לַדַּעַת

אמונה
מְאֻחָר עַכְשָׁיו בַּלַּיְלָה
אוֹר אֶחָד דּוֹלֵק בַּמִּטְבָּח
אוֹר אֶחָד בַּשֵּׁרוּתִים
חֲשֵׁכָה בַּחֲדָרִים

תחושתי
אינני בוחר בחורף
אז מה אם בחרתי תשוקותיי
לא אבחר בו שנית
כששולט כאן אביב מתעורר

תחושתי
ליד קירות הזכוכית
ישבנו על כוס קפה
מתחת לעץ הפלסטיק
אפופי עלוות-עלים מנייר כסף

אינטרוספקטיבי
איש יושב בחדרו
רוכן אל ימיו
והם אינם נענים לו
מנסה לזכור את התמונה ההיא

הרהור
כְּשֶׁזֶּה מַה שֶׁנּוֹתַר מִמֶּנָּה
הָאָזְנִיּוֹת מְנַגְּנוֹת לוֹ מֶנְדֶלְסוֹן בְּאִי-מִינוֹר
הַמּוּזִיקָה מְחַלְחֶלֶת אֶל נִימָיו בְּשָׁמַיִם
מְעֻנָּנִים
אִם לֹא יְמַהֵר יֵרָטֵב בַּגֶּשֶׁם

כמיהה
במסעדה סינית של קטיפה וארגמן
המלצר צילם אותנו כמה פעמים
במצלמות הדיגיטליות שלנו
בהבזק הפלאש חזרנו להיות ילדים מהשכונה

שואה
במחנה בירקנאו
אין דוכני מזכרות
רק תמונות של דממה
אבל באחד
מצריפי הזכרון
הארוכים
צפופי הדרגשים
החליקה ידי אל הכאב

תחושתי
הֵם מְדַבְּרִים אֵלָי
שׁוֹמֵעַ רַק שִׁבְרֵי-מִלִּים
בְּאֹזֶן פְּנִימִית
קִטְעֵי מִשְׁפָּטִים

תחושתי
בִּשְׁעוֹת הַשֵּׁנָה
לִפְעָמִים בִּסְתָם שָׁעוֹת שֶׁל שִׁכְחָה
בִּתְרִיסִים חֲשׁוּכִים
מְכַסֶּה עַצְמוֹ מִכָּל הַכִּיוּוּנִים

תחושתי
כשנסעתי בדרך נמיר
חששתי שאאחר אל הטקס
של "זיו העלומים וחמדת הגבורה"
הרדיו במכונית
ניגן לו שירים נוגים

תחושתי
תָּמִיד מְצֻיָּרִים בְּקַוִּים מְעֻגָּלִים
זָזִים לְכָאן וּלְשָׁם
לְעִתִּים מְעַט מְטֻשְׁטָשִׁים
צִיּוּר רָטֹב הוֹלֵךְ וְנֶעֱלַם

תחושתי
גבר ואישה יושבים ושותקים בקפטריה
הרבה שנים הם ביחד
פעם הם היו.
היא מציצה בעיתון

ישבנו ב"שיבעה"
יום אביב מקסים בדשא
בגינתם ודיברנו בשבחיה
כמה שאהבה לצחוק
היא ריחפה מעלינו.
שמעתי באוויר שירים
הקשבתי לקולה
אולי היה זה רק ציוץ

תחושתי
בתוככי הלילה
אני שומע את הנהמות
באות אליי מרחוק
יושב לבטח במקלטי המוגן

כמיהה
בילי הולידי שרה
ואני ראיתי
את הציפור המוכה שבקולה
מעופפת אלי.

תחושתי
לְצַד הַמִּגְדָּלִים
אֶפְשָׁר עוֹד לִפְתֹּחַ אֶת הַחַלּוֹן
לְהַבִּיט אֵיךְ עֲלֵי עֵץ-הַתּוּת נִכְסָפִים לְלַטֵּף
אוֹתוֹ
בָּרוּחַ הַקַּלָּה

מצב
בַּחֲנוּת הָרִאשׁוֹנָה שֶׁעָבַרְתִּי דַּרְכָּה
עוֹד חָשַׁבְתִּי שֶׁזֶּה רַק מִקְרֶה
שֶׁהָעוֹבְדִים אוֹסְפִים אֶת הַתְּצוּגָה מִבַּחוּץ
וְהִמְשַׁכְתִּי הָלְאָה

מצב
בערב אפלולי
אור הניאון הקר של בית-החולים
לא גירש את הצללים
כשעמדנו ליד מיטתך

תחושתי
רופא השיניים
מפעיל את המקדח
פניו אליי בזכוכית מגדלת
לא מתגלח

סוריאליזם
רואה אותם בין השורות
לבושים במעיל החיילים
בד החאקי כבד וגס
אט אט הם יוצאים

אהבה
כְּשֶׁנִּפְתַּחַתְּ דֶּלֶת הַמַּעֲלִית וְאַתְּ יוֹצֵאת
הוּא עוֹמֵד שָׁם בְּדִיּוּק לַמַּטָּרָה הַזּוֹ
עִם כָּל הַסִּימָנִים הַמֻּסְכָּמִים
כְּשֶׁאַתְּ בּוֹחֶנֶת אֶת תֵּבַת הַמִּכְתָּבִים

תחושתי
אני מוקף קירות זכוכית
מתחת לתקרת הזכוכית
אני רואה את רגליו של השכן
מרחפות עם אופני הכושר שלו

תחושתי
בדרך אל הים
אני שומע חלילים של בוקר
מלווים את צעדיי
עם זימרת הצופרים

תחושתי
בַּחוּץ מִתְקַבְּצִים קַרְחוֹנִים עֲצוּמִים
הוּא זָקוּק לְמַגָּפַיִם גְּדוֹלִים
שֶׁיַּשְׁאִירוּ עֲקֵבוֹת בּוֹלְטִים
הַשֶּׁלֶג דְּאֶשְׁתָּקַד וְהַשֶּׁלֶג שֶׁל הַלַּיְלָה

תחושתי
מַבָּטוֹ עֲצוּם עֵינַיִם אֶל הַמֶּרְחַקִּים
רוֹאֶה אוֹתָן שָׁטוֹת בְּסִירוֹת צִבְעוֹנִיּוֹת
עַל פְּנֵי הַנַּחַל הַפְּרָטִי שֶׁלּוֹ
נַחַל שֶׁל מַיִם עֲמֻקִּים

יחסים
את באה אליי
מבין עצי האורן שבחורשה
פוסעים בחשיכה
את אומרת לי מילים רחוקות

ארספואטיקה
אני מפשיל את מילותי
פורם חולצה וחצאית
והנה הן עירומות מאוד
הן מביטות עליי קצת נרגשות
ידיים רועדות

אהבה
בדרך לכיתה,
שטפו השדות את הנער
כמו גלים גבוהים ובהירים
שומרי סודות.

תחושתי
ביערות הנזל וגרטל שלי
אני הולך מוכה-ירח
כיסיי מלאים כוכבים
מפזר אותם אחד אחד

תחושתי
בלילה יחפים פנייך
אני צועד על פני אבני-ירח חלקלקות
גושי רכות ללא-שם מונחים ליד המכתשים
רגעים חולמים

עצב
בשעה שכזו היינו יושבים
על השולחן במרפסת הישנה
ואבא היה הולך להכין את הקפה
ואמא היתה מביאה עוגיות שעשתה

יחסים
הבאתי לך
שי למסיבה
בעטיפה עם סרט
רוחות רפאים ביישניות

ארספואטיקה
איפה את משוררת שלי?
את ודאי במסתור סהרורי
מאחורי שיחי הפטל הוירטואליים

יחסים
הרחוב הניגר לא עצם את עיניו
כמו קרבן במחזה
ולא היתה לו כל ברירה
כי לא שילם את חובותיו

תחושתי
אֲנִי מַעֲרִיץ אֶת הַצּוּרָה שֶׁבָּהּ הֵם חוֹצִים כְּבִישׁ
בְּשַׁלְוָוה
בְּהִילּוּךְ מְגַעְגֵּעַ
כְּמוֹ חַיָּילִים בְּטוּר עָרְפִּי

גם בחדר הזה, הקטן,
יש שעות מוארות באור הרך
של שביל מתפתל בין-ערביים
צופים ממנו על גגות עוד יותר אדומים

שואה
כמה מהשכנים
אוספים את כוחותיהם
לדבר איתנו
המקום לא יהיה כשהיה

יחסים
השמיים היו קרובים מאוד
לאדמה באותו יום
כשהלכתי איתך בערפל
וזה שבתוכי היה כבד מאוד
זרקת אליי מילים
מחרוזות של ענבר

תחושתי
פקחתי את עיניי אל גושי הניאון
שמעל למיטה
לחשתי, "כואב לי"
שפתיי נעו ללא קול

תחושתי
ברכבת התחתית של ניו יורק
זורם בין המונים בתוך המנהרות
חולף על מדרגות נעות
מביט על שמיים מבטון יצוק

תחושתי
עכשיו הם יורדים במדרגות אל הטיילת המסוגננת
לבנים משתלבות בצבעי אדמה
פנסים ילוו את לכתם כצלליות קטנות
הוא יאמר לה: "בואי ניכנס לכאן"

תחושתי
היא אומרת את שמי עכשיו
שפתיה נעות
אינני שומע אותה
בין האגמונים וערבי הנחל

תחושתי
בדירה החשוכה להתפלל בה
מתחת לשמיכות
פנסי הרחוב משתקפים בה
יש סמל

בלילה עוד שמעתי אותה
מדברת אלי
חרישית
אבל עם אור-שחר
ראיתי את פניה קפואים
חיוורים כסיד
וידעתי.

תחושתי
בוקר של שינקין-כזה
שיערה הבהיר צוחק
כמו השמש החורפית
בחליפת אופנוענים
ומשקפי שמש תואמות

תחושתי
הבחילה הזו תופסת אותי
במקום ההוא
לוחשת לי באוזן דברים איומים
עכשיו היא לוחצת חזק במלחציים

בחצר הישנה של ביתי
המרצפות זזות לאט
בשלכת תחת עץ התות
כותבות להן שיר לצהריים

תחושתי
הנה מגיעות בתכלת השמיים שאלות
בהלמות לבבנו הקודחת
באורצל בין הערביים אנו מתרחשים
לו רק נדע לקרוא בפרחי היסמין אל מי אנו צריכים

בימים מעיקים בין פטיש לסדן
עוד יש נשים בודדות ונושבות
מתייפחות אז שירים שהומים בשנתן
מרעידות נשמות כה טובות

תחושתי
ראסל סקוור נראית שוממה
ספסלים אבודים מחכים למושיע
אי-שם ליד תחנת יוסטון
הרחוב מיישר את עצמו

בדרך נמיר הרטובה מגשם
הוא מסתכל על מגדלי הבורסה
ששטים במחשבותיו
מעל לגלים

תחושתי
בעודי שוטט
במקומות נשכחים מאחורי הגדר
על פני הארץ הזו
ראיתי את זיו העלומים וחמדת הגבורה
אשר לא יספו עוד

שואה
על המשקופים בבתים הישנים ההם
בשכונה שפעם היתה יהודית
אפשר עוד לראות סימנים
של מזוזות

תחושתי
בהמולה גדולה
אני נופל על מיטתנו
בלילה חם כזה
אני מתפשט ממעשים טובים

יחסים
ברחוב הצהריים האיום
האוויר לא זז
האור השבור מחום
פונה אלי
בלהט חרב מתהפכת

אהבה
אני הולך ברחובות המוארים שלך,
פוסע על המדרכות הרחבות שלך,
והרחובות רצים אל שמותינו
כשאנחנו מטיילים.

תחושתי
בין צוקים בלתי-נראים
יש רוח שעובר
מתרפק על ענן

תחושתי
הָרְחוֹב הָיָה שׁוֹמֵם מְאוֹד
וְחַם מוּל הַפְּיָאצוֹת
שֶׁמֶשׁ רוֹמָאִית קָפְחָה עַל הַפָּנִים
וַאֲנִי הָיִיתִי גְּלִידָה אִיטַלְקִית

להיות אויב בארץ זרה
להיות נוכרי,
מהגר וירטואלי חסר-פרוטה
שמחפש את השמים
לדבר עם מבטא
להזרק מדירות
לחפש אחת עם חואן

תחושתי
הַגְּבָעוֹת הָיוּ מְכֻסּוֹת בְּהִרְהוּרִים
כְּשֶׁטִּיַּלְנוּ עֲלֵיהֶן רָאִינוּ אוֹתָם
הֵם צָצוּ בָּהֶן לְאַחֵר הַגֶּשֶׁם הָרִאשׁוֹן
עִם עָלִים וּפְרָחִים.

תחושתי
בְּצִלּוּמִים מֵהַתְּקוּפָה הָאַחֲרוֹנָה
רוֹאִים גֶּזַע עֵץ שָׁסוּעַ
מֵהַזַּנִּים הָהֵם שֶׁלֹּא נוֹדַע שְׁמָם
נָטוּעַ בְּאֲדָמָה קָשָׁה

תחושתי
בתוך החשכה החדר משנה פניו
מיטה צפה בקרן-זווית
מפלס נמוך של מים רדודים
בור גדול מוצף בהם באור כחלחל

גם כשאת אינך
חדרך מלא אותך
גם כשאת אינך
חדרך דובר אותך

תחושתי
אלוהים שומר על הרחמים הזכים
בגניו
שם ענפים גדלים ומתפתחים
ציצים וניצנים מתוקים

תחושתי
כְּשֶׁהַלָּבָה הָרוֹתַחַת גָּלְשָׁה בְּאֵין-מַעֲצוֹר
שוֹרֶפֶת הַכֹּל עִם בּוּעוֹת רוֹתְחוֹת
אֲנָשִׁים קָפְאוּ עַל מְקוֹמָם כְּמוֹ בָּאַגָּדוֹת
הָפְכוּ לְפֶּחָם בִּשְׁעַת מַעֲשֶה

הולך לישון בצהרי חייו
עם עמקים לא-מזוהים
בשיפולי גוש-דן
ויש לו חרדה של מאמין
באמונה שלמה
שכך זה גם צריך להיות
יש מין סדר שכזה
של הדברים

לבוא אל גב האהבה הזאת
עסוקה מאוד בענייניה
כל-כך עסוקה
עושה משהו שדורש דיוק

תחושתי
ילדה זקנה יקרה שלי
של כולנו
של הרוחות
כובעי ליצן מושלכים

אתה יודע את הכתובת
גוש שלישי בגרון חלקה שנייה בלב משמאל
פעם רשמת לעצמך בפנקס
כל כך צפוף כאן

יחסים
גלים לבנים
רצו בחליפה עיוורת
גלים ירוקים
רקדו את חייהם
בבגד שיגעון קצר
גלים שלא ידעו
למה ומדוע
נשארו עירומים מאחור

אינטרוספקטיבי
הם מוטלים להם
בחצר האחורית
קרובים אל השמיים
רטובים מגשם חלומות

תחושתי
כְּשֶׁקָּרָאתִי אֶת הַמִּכְתָּב שֶׁלָּהּ
הִרְשֵׁיתִי לַדְּאָגָה לְחַבֵּק אוֹתִי
נָתַתִּי לָהּ לְלַטֵּף אוֹתִי קַלּוֹת
אֲנִי ש-וֹנֵא עִנְיָנִים בִּלְתִּי-פְּתוּרִים

תחושתי
אור נוטף באשכולות
פירותיו יפיקו
מור-זהב של בוקר
מתוק על המרפסת
אוויר רועד חלומותיו

תחושתי
עוד מעט תישמע צפירת אזעקה
עוד מעט בחוסר מידתיות
יתחילו טילים לנחות על הבית
אין לי מקלט

תחושתי
במסדרון הארוך הארוך
יש מנורות בצידי הקירות
ודלתות שצועקות בבישנות
אל תביטו עליי

קינה
באוהאוס במרכז תל אביב לא רחוק מהכיכר
השם עוד נמצא על פעמון האינטרקום
מישהו דיבר אליי בלי קול
לחיצה ודלת האינטרקום רוטטת

תחושתי
קומה רביעית
מתחת לגג
דירה ריקה שותקת
הדברים שנאמרו בה
נזרקו החוצה

תחושתי
מִתּוֹךְ הַדִּירָה הַחֲשׁוּכָה
רוֹאִים דֶּלֶת מוּאֶרֶת שֶׁל אֶחָד הַחֲדָרִים
דֶּלֶת פְּנִימִית שִׁגְרָתִית שֶׁל זְכוּכִית עֲמוּמָה
הָאוֹר הַצָּהֹב זוֹרֵחַ דֶּרֶךְ זְגוּגִיּוֹתֶיהָ

תחושתי
כשאני עובר ליד האקווריום שעל המזנון
תמיד אני מסתכל
על כמה דגים
שנתקלים בקיר הזכוכית שלו

אינטרוספקטיבי
היום אני דחליל תינוק
נטוע בגני השקט
ידיי פרושות למעלה
ויש לי כובע מגוחך
סופות חולפות מעליי
ושמש וגשם משאירים עקבות
על פניי

סוריאליזם
אחת
התלוננה שהחיים שלה נורא קשים
נותנים לה עבודות שחורות
מישהו מנקה בגפרורים שלה

תחושתי
הִבִּיט עָלֶיהָ
בַּחֲשַׁאי
כְּמוֹ לֹא הָיְתָה זוֹ הִיא שֶּׁאָמְרָה
אֶת מַה ש-ְאִי-אֶפְשָׁר

מצב
הוא שוכב על הספה בסלון
מבטו מרוכז בנקודה דימיונית בטלוויזיה
רואה את התמונה
אבל איננו מבין את הסרט

הרהור
מְרַחֶפֶת שָׁם לְמַעְלָה
בֵּינוֹת לָעֲנָנִים
רֶגַע מִסְתַּבֶּכֶת שָׁם בַּצַּמָּרוֹת
לִקְרַאת הַשְּׁקִיעָה

ייסורים
הם לא יודעים שהם מתים עכשיו
מתים שאולי נפגשים בחשאי
במסיבה פתאומית על כוס קפה
למה שיידעו?

ארספואטיקה
פעם היו לי פנים וגוף
פעם הייתי אחרת
כמו חיילת הייתי עומדת במסדר
במגרש חול מוקף ברושים סמויים מהעין

כמיהה
ברחוב האחרון שעוד נותר
בעיר אליה איש כבר לא יגיע
שעה בטרם שקיעה
אני הולך שקוף ואוורירי
והגה לא משמיע

זה לא שאנחנו לא יכולים
אנחנו לא רוצים.
השנים עוברות על פנינו בייעף
כמו להקות ציפורים
שחוצות שמיים

עצב
הסתכלי עליי עכשיו
רגע לפני
שאני מקבל גוונים מוזרים
הסתכלי עלי
רגע לפני
שהמכחול מרטש אותי

מצב
הרבה דברים טובים קורים בגשם
תמונת העולם משתנה
אני נושם אוויר אחר
הכל נעשה ברור יותר

תחושתי
ואין בו רוח מבדרת שובלו הלבן
ואינו מנופף את קול תרועות הגיבורים
ואינו מכסה על במותיו חלל.
ימים רבים שמוט על משמרתו

תחושתי
אָדָם כּוֹתֵב שֶׁיָּרִים
כּוֹתֵב שִׁירִים
הֵם בְּדָמוֹ וּבְנַפְשׁוֹ
גַּם בְּיָמִים מְאֻחָרִים

תחושתי
הַזְּמַן שֶׁלָּנוּ אַכְזָרִי בַּעֲדִינוּתוֹ
מְכַשֵּׁף שַׁקְרָן
טוֹוֶה רְשָׁתוֹת הַסְוָאָה סְבִיבֵנוּ
מְאַחֵז אֶת עֵינֵינוּ בְּאִטִּיּוּתוֹ

תחושתי
נִרְאֶה שֶׁהוּא תָּמִיד מְנַסֶּה לְהִתְחַזּוֹת
לַמִּישֶׁהוּ אַחֵר
יוֹשֵׁב לוֹ בְּבֵית קָפֶה וְלוֹחֵשׁ עַל אָזְנְךָ
מִתְפַּתֵּל לוֹ חֲמַקְמַק

סוריאליזם
השמיים היו כתומים וקשים
ללא ענן
גלגל השמש היה חיוור מוסתר
על ידי אוויר לוהט סמיך מאבק

מורבידי
הולך להעלם מכאן
מול נשימותיו האדישות
של איש בחלוק לבן
עם מכשירים משונים

תחושתי
בצעדים רעננים
הולך בצעקה של בוקר
החתול שם מגרגר אל יום בהיר
מלכה חמה שולחת

הספרים דורשים בשלומך
בחדר הישן הזה
שאת באה והולכת ממנו.
על הקיר מתרפקת אל הצללים
מפה מנדטורית של תל-אביב אחרת
שכבר לא קיימת יותר.

כשהרכבת עצרה בדיוק בזמן
ליד כיכר אלכסנדרפלאץ
הקול המתכתי של הקריין האוטומטי
ביקש בנימוס מהנוסעים לצאת:

תחושתי
כשאת לא מטלפנת
הגוף חושב לבד
בורא את עצמו מחדש
מדי בוקר יוצא מהדירה

ארספואטיקה
השיר הזה מתחכך בי
באיטיות מענגת
אני חש את גופו הגמיש
עובר בי

אינטרוספקטיבי
בזמן האחרון
אני חולם על ילדים בוכים
אני פונה אל
מחלקת החלומות שלי
בדרישה

תחושתי
הולך לי על חוף התמימים ההוא
שאין בו ים
אוסף בין קונכיות מנצנצות מרעד גלים
כמה יפות שאינן מכזבות

תחושתי
הַיָּמִים הָאֲחֵרִים
נַעֲשִים כְּכָל שֶׁחוֹלֵף הַזְּמַן
אֲחֵרִים יוֹתֵר
הִלָּה זוֹהֶרֶת מְלַוָּה אוֹתָם

כשיום אחד אפול שדוד
יוצג לבבי
על שולחן מנתחים
בין צחור סדינים ומצנפות
תתגלה אז לעיניי כל
רשת הכבישים של השירים
שסללתי לבדי במשך שנים

אני הכבשה הנכונה
אין לי מושג מדוע
אבל כשמישהו סופר אותי
בלילה על מיטתו

תחושתי
הַתִּקְרָה הַלְּבָנָה אֵינֶנָּהּ מְדַבֶּרֶת
יוֹדַעַת שֶׁהִיא מוּבֶנֶת מֵאֵלֶיהָ
וְיֵשׁ לָהּ תָּמִיד דַּיָּרִים מוּבָנִים מֵאֲלֵיהֶם
שֶׁאֵין בָּהֶם שֶׁמֶץ שֶׁל פִּיּוּט

תחושתי
המשוררים היו אוספים אותם בצידי הדרכים
זרוקים ליד בניינים בקרנות רחוב
נוצצים על המדרכה
רחוצים מהגשם שזה עתה ירד

תחושתי
בשעת ערב רותחת
על הדשא ליד המתנ"ס
כשהמשורר הווירטואלי מתממש מולי
חוזר ממסע בין כוכבים

הרהור
הַמְּשׁוֹרֶרֶת נֶעֶלְבָה מִמֶּנִּי
כִּי לֹא כָּתַבְתִּי לָהּ דָּבָר
הַמְּשׁוֹרֶרֶת נֶעֶלְבָה מִמֶּנִּי
כִּי לֹא יָדַעְתִּי מָה לוֹמַר

תחושתי
ורק המגדל מתנשא
ואין לו ראשית
ואין לו אחרית
מואר באור יקרות חיוור

תחושתי
פה כולם מכירים את כולם
את גרה בשיכון ד' על יד זעפרני נכון?
אני מכיר את בת שבע ומרסל
אני מכיר גם את אימא שלך

עצב
בואי נלך לחצר
נטייל על הדשא
נעמוד ליד הילד שפעם הייתי

כשהזמן מפסל ברגעינו
צורות משונות בעיקר
אנחנו לא תוהים על דבר
בקיומינו הקצר.

תחושתי
הַמֶּרְכָּז הַמִּסְחָרִי
אֵיךְ הָיִינוּ הוֹלְכִים בָּרֶגֶל לְרָמַת אָבִיב
הַיְּרֻקָּה
שֶׁעוֹד לֹא יָדְעָה שֶׁהִיא כָּזוֹ
לִרְאוֹת סְרָטִים בַּקּוֹלְנוֹעַ

הרהור
יֵשׁ הַחְמָרָה בַּמַּעֲרֶכֶת הַחָרְפִּית
עֲנָנִים שְׁחוֹרִים בְּשׁוּרָה עָרְפִּית
שָׁטִים מֵעָלַי
קוֹפְאוֹת רַגְלַי

הרהור
המוזיאון של מלחמות האימפריה
נמצא בסביבה של מהגרים
כששואלים אותם עליו ברחוב שממול
אף אחד מהם לא יודע איפה הוא

הגות
צוֹעֶדֶת עַל שְׁבִיל הַבֶּטוֹן הַמִּתְעַקֵּל
מְעִיל כָּחֹל-אֲפַרְפַּר
נָמוֹג לְאִטּוֹ בֵּין הַדְּשָׁאִים
בֵּין הַבִּנְיָנִים הַגְּבוֹהִים

תחושתי
בבית הקפה
באותה שיחה אחרונה
הספלים נשארו על השולחן
ברגע אחד הכל התהפך
ואנחנו התנפצנו

לאחריו הפסיק לבוא
ואין יודע אנה הלך
יש יאמרו ארור שמו
ויש יאמרו השם יסלח.

תחושתי
הוא פתח לנו את הדלת
הסתובבנו אתו במסדרונות מגולפי-עץ
זהב ישן האיר עמומות את השטיחים
שמענו אותו ממלמל משהו לעצמו על הקונגרס האחרון

תחושתי
זכר את הציפור המרהיבה
ואת העץ
שעליו נחתה
מול החלון

אהבה
תני לי ללכת אל הצד האפל
תני לי לעבור בינות לקוצייך החדים
בין השערים המסתוריים שלך
אל ההרים הכחולים של מחשבותייך

מצב
אל תלך אליהם, הם קשים
אמרה הנערה.
בערוגה, ששתלתי בנפשך

יושב לי עם עצמי
ליד עצמי
בתוך עצמי
אנחנו מדברים שלום עם אחרים

תחושתי
איש חולף ברחוב נידח של נעוריו
בתים של קבלנים
כמה נערים עם חולצות כחולות עומדים ומדברים
בניין חדש זחוח מסתיר אותם בשעת שקיעה

עצב
הָיָה רֶגַע שֶׁבּוֹ הִבְחַנְתִּי בָּהּ
מֵרָחוֹק נִרְאֲתָה כְּמוֹ עֲרָפֶל מֵעַל רָאשֵׁיהֶם
נְחִיל עָמוּם שֶׁרַק מִתְפַּשֵּׁט כָּל הַזְּמַן
עַל פְּנֵי שָׁמַיִם כְּבֵדִים

געגוע
מחר אלך לשם
הרחוב יהיה ריק
אולי ירד גשם
העצים בחצרות הקטנות יגידו רטובים:

תחושתי
השמות של הפעם הראשונה
רוחפים איתנו בנדודינו
דואים בכנפיים פרושות מעלינו
אנו תופסים אותם

ארספואטיקה
שמיים עכורים
חופזים כמו אחרים
הולכים איתי אל נשמות תועות
ללא הפסק

עצב
זֹאת תִּהְיֶה שְׁעַת לַיְלָה מְאֻחֶרֶת
אֶתְעַלֵּס עִם הַמִּקְלֶדֶת;
כַּמָּה פְּעָמִים יֹאהֲבוּ אוֹתִי
כַּמָּה פְּעָמִים אֹהַב אֲחֵרִים

תחושתי
השומר אחי אנוכי?
לא, אינני שומר עליו כלל
אני בקושי שומר על עצמי.
אני מזמין אותו לארוחה במסעדה
והוא מספר לי על הסרט החדש של
החיים שלו

תחושתי
כָּל־כָּךְ לַחוּץ
בּוֹדֵק תִּיקִים שֶׁל אֲחֵרִים
בּוֹדֵק אֶת הַתִּיק שֶׁלִּי
בּוֹדֵק אֶת עַצְמִי

כמיהה
השדרה השניה כמו החמישית
כמו העשירית
זקנות מקושטות בתכשיטי מקדונלד וסבווי
צובעות עיניהן בפוך

תחושתי
הָאַהֲבָה שֶׁאֵינָהּ תְּלוּיָה בְּדָבָר
הָלְכָה לָהּ לְטַיֵּל בָּרְחוֹב
קָפְצָה מֵאִישׁ אֶל אִשָּׁה
מֵאִשָּׁה אֶל אִישׁ

אינטרוספקטיבי
הולך בערפל
שוקע בענן
הערפל מביט בי
בעינים של שתיקה

תחושתי
הָעִיר שֶׁל סוֹף הַדְּרָכִים
מֻקֶּפֶת בְּאוֹר
הַשֶּׁמֶשׁ בָּהּ תָּמִיד זוֹרַחַת בְּאוֹר-יְקָרוֹת
צְבָעֶיהָ עַזִּים

תחושתי
הָעִיר שֶׁלָּקְחָה אוֹתִי אֵלֶיהָ
זֹאת שֶׁעָשִיתִי בָּהּ מַעֲשִים
צְלָלֶיהָ
שְׁנֵי חֲדָרִים קְטַנִּים

אהבה
הערב יורד בתוכי
עם חלומות יחפים
מהלכים על בהונות.

תחושתי
כהולך בטקס נושן
האיש ראשון
לעלות על ההר
רגליו כבדות

הרהור
ליד השמיים
אני חוזה בהם פתאום
בשולי עננים
רואה את הרגעים-הממתינים-להיות-עבר

אינטרוספקטיבי
כולם כבר ביקשו סליחה
בעצם זה הוא שהיה צריך
ראה אותם מחלונות הלילה
רק הרחוב הארוך עם האנשים ההם

תחושתי
הָרְחוֹבוֹת הַהוֹמִים הָהֵם
שֶׁפַּעַם הָלַכְתִּי בָּהֶם עִם כֻּלָּם
אֵינָם כְּבָר
מְלֵאִים וְרֵיקִים

תחושתי
אֶת הָרֵיחַ הַמָּתוֹק שֶׁל הַגֶּשֶׁם
עַל אַדְמַת קַיִץ חֲרוּכָה
יְבֵשָׁה
קָשֶׁה לְצַלֵּם

הרעש ההולך ופוחת
הרעש הנוסע לו לבדו
ברחובות חלומותינו.
רואה אותך

מצב
אנחנו האבנים שלו
צילי וגילי התאומות
אהובה ויוספה שלובשות רק שחור
וגם אביגייל שמתחבאת בפינה

אהבה
אני האהבה הראשונה שלך
כבר לא זוכר אותי?
בחורשה ליד הנחל
היו עוד רבות אחריי

געגוע
עוד-מעט יגיעו האורחים
אני כבר שומע אותם
בחדר-המדרגות
משוחחים בקולות הישנים
כל-כך קרובים

תחושתי
האישה מהחלומות פושטת צורה ולובשת אחרת
קוראת לו "חתול" כשהוא צופה בה בעניין
בתרדמה מוחשית מתפרקד על גג מכונית
מתרפק על השטיח מחכה ללטיפה

תחושתי
האיש שהפך לשממה
נושם נשימה עמוקה
נשימה כואבת
מחפש במדבר את הגבים ואינו מוצא

תחושתי
מגדל מואר
פאלוס קדוש
עירום ובוטח
בודהה חדש בעל אלף עיניים
מזדקר לצליינים

שומעים את השמות
מונים את המספרים
והאישה בקרית שמונה אומרת בטלוויזיה
"תוציאו אותנו מפה"

תחושתי
הבנאליות של הרוע
איננה מצליחה לאכזב
תמיד היתה תלמידה מצטיינת
תמיד ידעה לגרום כאב

"תזוזו משם" צעק המציל
"יש שם בור ענק מלא מדוזות"
ראיתי אותן
פניהן שמש לוהבת

תחושתי
זו שהמתינה לי בין השיחים
אורבת וקשה
זו ששלחה את אימי מתייפחת מולי
במיון

הדלת הנטרקת בחדר המדרגות
מדברת אליי במיטה
אבל אין לי צורך בדלתות
כמו בסרט ההוא

ארספואטיקה
אנשים אוהבים להציץ
והמשוררים קוראים את המילים על השער
"ההתערטלות משחררת"
רוצים נורא

כשהרדיו מתחיל לשדר
במנגינות רוטטות
רצף של שירים עבריים יפים
מלטפים אותי

תחושתי
הוֹלְכִים
וּמַחְשְׁבוֹתֵינוּ כַּלּוֹת עִמָּנוּ
נַפְשֵׁנוּ תְּהַרְהֵר עַל הַתּוֹחֶלֶת
שֶׁהָיְתָה פַּעַם בָּנוּ

אהבה
הולך בשביל
שמתפצל מהכביש הראשי
עוקף גדרות ומחסומים
רוצה לראות נופים חדשים

תחושתי
זה אי טרופי מן הסתם
מהחלון אני רואה את עצי הדקל
מתנועעים ברוח
הזמן הולך עם כובע קש

תחושתי
כל הלילה רעדו החדרים
התכווצו והתמתחו
בתרגילים משונים
גם את היית אחרת

תחושתי
משוטט במגרש של הרס עתיק
ערימות של שברים
פעם היו כאן מגדלים
עגולי צריחים

סוריאליזם
הטלוויזיה נוחרת קלות
השינה שלה מאוד קלה
לא מסבה את פניה
מביטה כמו מהופנטת על הספה שממול

תחושתי
ביציאה מהאיילון
ליד הרמזורים,
ממש לפני שעצרתי
ראיתי ייאוש אחד
מסתובב לו
בהליכה משונה
בין המכוניות.

תחושתי
היו לי ציפורים שונות
מהן רגילות
מהן נדירות
לעיתים הן הגיעו בלהקה
מעופפות

תחושתי
היום בו הפכתי לגשם
היה יום רגיל של תחילת החורף
הייתה קרירות פתאומית באוויר
בדרך לעבודה

תחושתי
האור הזה שאין בו הרים ואין בו פסגות
מטיל בי ניחוחות
שמש בוקר עוד מלטפת בו
עם רוח-ים, טעם מלח וקולות

תחושתי
הכאב הזה
שאיננו מטפורי
ואיננו מטפיזי
ואיננו מרחף ביקום

תחושתי
הכאב סולל לנו דרכים חדשות
בין הטרשים
הולכים משתוממים
על הסופה המשתוללת בנו

הכי טוב כמו ציפור
את אומרת
מביטים אל זריחה אמיתית
לא כזו-כאילו,
עייפה מגוש דן
כדור אודם בוהק
מטפס לו על הרי גולן

הכלה המסתתרת בין השיחים
עם שמלת הפרפרים
נראית עכשיו ממש מעודנת
הבל ים-תיכוני חם

תחושתי
כאן בצומת ההומה הזה
היה פעם פיגוע
באדום שברמזור
אני עומד ליד החלחלה

תחושתי
ילד שקוראים לו דן
מביט בי בעיניים בהירות
באותו המבט הבוטח לכאורה
הוא מחפש את אימא ואבא

אינטרוספקטיבי
המחשבות שלי
הולכות ונעשות
כהות יותר
זו שעת בין-ערביים שלהן

מצב
הוא אף פעם
לא ראה את ראש הממשלה ההוא
לא מקרוב
לא מאחורי הגב
לא עם אקדח "ברטה"
תשעה מילימטר
שהוא מחזיק אצלו ברישיון

תחושתי
הכוכב שלנו שט ליד חורים שחורים
ואיננו מתחרט על דבר
תאונות קורות בדרך
ואין חלליות בסביבה

פוסע בשבילים
של ארץ השתיקות הארוכות
חושב על קרוסלה
מסתובבת
של זמן
אשר איננה נחה לעולם

יחסים
כל הערב נשמעו שם
ויכוחים וצעקות
הם לא הסכימו על דבר
המצב לא רצה בשום-אופן לחזור לקדמותו
קדמותו לא היתה מוכנה לשינוי

תחושתי
מחכים לאוטובוס של אהבה
בתחנה בדרך
אל הנהרות הארוכים
חסרי העיניים

הנוף הביט בה
ציפור אפלה דואה על תהומות
ונפשי הביטה אל מחשכי היותה
הציצה בו חזרה בתמיהה

תחושתי
תמיד יש שם סירה בנחל
וילד שהזמן פורש בו רשתות
עצי האורן קוראים לו והחורשה שטה עמו
מהעבר השני עץ איקליפטוס גדול

שכול
איש אחד שחלם על סרטים
מוטל על ספה של חיוורון
דפיקות חזקות על הדלת
מישהו צועק אליו

תחושתי
הלכה לפניי בכל שדרותיה
מאופרת
שמורה היטב
רחובותיה גלשו כמו שיערה

תחושתי
נניח שזהו ערב בגינה שלהם
הם רוצים לחשוב שזה ערב נעים
אינם מזהים אותי
אינם יודעים שהערב הזה הוא אני

הצער מעוור עיניים
לוחש לחישות עזות
הולכות ומתגברות
אנשים מדברים
הולכים בין מדבריות של כאב

שואה
בתי כנסת ריקים מתקבצים יחדיו
לובשים תחפושת של קפוטה ומגבעת
מצטופפים, מבקשים מחסה
שמות חלולים על פני בתי קפה

ראשו טובל בלילה
בין עמקים שחורים ירווה
עד בוקר ערפילי
רחובות ארוכים ירוצו לפניו
ידו תאחז בהם
ישעטו מכוניות בחלומותיו
הלמות ברזל תופי ריכבו

ארספואטיקה
קחו אותו ממני
אני לא זקוק לו יותר
הוא אף פעם לא היה שלי
גם לא יהיה
מתחזה בלתי-נסבל
מגלגל עיניו למרומים
ודוחף בשקט לכל חור
שנמצא בסביבה

תחושתי
רואה אותה עומדת על המרפסת
איש הולך לאיטו
על פני הרחוב המשתרע נדלקים פנסים כתומים
תנו לו לחלום בהליכה

אהבה
כשאני מביט עלייך
את משתנה במהירות
מצמיחה ציצים ופרחים
וגינות ירק בתוך החורש

מורבידי
הרוח ששטפה את השדרה
במשבים עזים
הכתיבה את הקצב

תחושתי
התקרה הסמויה מעלינו
תלויה בין עבים כמטפחת שקופה
שוליה זורמים כציפור במעופה
משקיפה מגבהים, הן הדרך יפה

תחושתי
מכנסי הג'ינס שלו
חצאית השיפון ההודית שלה
זרוקים על הכיסא
מציצים זה בזו

תחושתי
חמישה אנשים וגם ורד
יושבים ליד שולחן עגול
מפה לבנה
ורד אחד באגרטל זכוכית

נשענים על הקיר שלמטה
בחלל המוצל שיצרו עמודי הבניין הסדוקים
היו שלושת זוגות האופניים
על החול שהיו בו המוני מכתשים קטנים

עצב
ושוב אלך בסימטה הישנה
הבנינים יחבקו אותי
יזרקו עליי
מטחים של חלומות

תחושתי
שוב הרחוב המוכר
ושוב הבניין
משהו השתנה
השמות
האנשים

טבע
בְּסִרְטוֹן שֶׁצִּלְּמוּ חַיּוֹת-הַטֶּרֶף
בְּאַחַד הַקִּבּוּצִים שֶׁעֲדַיִן נִרְאָה כְּמוֹ
גַּן-פּוֹרֵחַ
רָאוּ אוֹתָם יוֹרִים בֵּין הַשְּׁבִילִים הַיְּרֻוקִּים
אֶל אֶחָד מֵהַבָּתִּים הַיָּפִים.

צמד שירים
עם עלות השחר
אתה רואה
זמן תלוי
במחרוזות מחרוזות

תחושתי
מראה הפנים
מראה הגוף ללא פנים
מראה הפנים ללא גוף
חבושות המילים בתחבושת

שואה
היא שאלה אותנו על
"וארנגראואר שטרסה"
באמצע הרחוב בוורשה
ופניה הזקנות
נראו טובות ויהודיות
"אבל זה רחוב גרמני"
אמרה אישתי

עוד מעט אני נוסע
להיות בין פולנים
עם מזוודה קלה
של פחד טמיר

שואה
בעיר שלשונה נוטפת דבש
ורקיעים בה אין
אני הולך סהרורי ולא נושם
מחפש אותם.

תחושתי
והר להר יביע אומר
אז יביעו ההרים עסיס
והגבעות תיטופנה מור ולבונה
אנחנו מקשיבים לך

ארספואטיקה
באישון לילה לאור הירח המלא
פורצות להקות זאבים מיערות שיריי
נניח שאני רואה כפרים
איך אני רואה אותם?

אינטרוספקטיבי
הדקות השבירות הללו
אותן אנו מחזיקים בזהירות
של כלי- חרסינה עדינים למגע
כשמשבים קרים
של הבנת פתאום
נוחתים עלינו באקראי

תחושתי
ממש בפתח הגן הציבורי
בדרך למכונית במגרש החניה
על העלים היבשים ליד הספסל
שכב עורב והביט בי בעיניים נוגות

תחושתי
אור הנורה
זורם אליי בחבטות רכות
בחוץ אני שומע חשכה רוטנת
נוהמת נהמה זרה

כעס
וזה שורף וזה שורף
והיא אינה עונה
וזה בוער וזה מוחק
את כל המחשבה

תחושתי
בזמן שקראתי את שירי פוגל
התיישב זבוב סגרירי על השורה הראשונה
של "דגלים שחורים"
התחיל לקרוא לעצמו משלב רגל על רגל

תחושתי
זורקים את מילותיהם לרוח
יש ושורותיהם שבורות
יש ומילותיהם מנופצות
אני עובר באקראי ליד חורבות

הומור
אתה יושב איתה
בבית קפה על החוף
עם השקיעה
שמש מבעירה אותכם
בזהב עמום

גבר צופה בחלונות הקיץ
הכל משתנה
הוא מביט אל קצה הלילה
ורואה חבצלות לבנות
מחכות לו
מזכירות לו
שואלות לשלומו בנימוס

תחושתי
נלך ברחוב הרטוב עוד מעט חשכה
אילנות החורף יצמיחו פרות אור רכים
בשולי רקיע
חופת טלאים רקומה של עננים תכסם

תחושתי
בקצה החושך האחרון
שאין בו מתום
חדר המדרגות
עוד עוטף את עצמו
בשמיכה

תחושתי
ישנו חוט בלתי-נראה
שמחבר בין אנשים זרים שמתחבקים
מין חבל-טבור שאיש לא מנסה לנתק
גם כשהופכים את סדר המילים

לובש כמה מילים
יחף מנכסים
נוגע בך במחלצות מערומי
גופך ללא מתום

אהבה
לפני שהכל יגמר
לפני שתחלוף הדממה הגדולה
במשק כנפיים מעלינו

תחושתי
מֻנָּח עַל סֶרֶט אוֹטוֹמָטִי נָע
הַכַּרְטִיס הָאֶלֶקְטְרוֹנִי שֶׁלְּךָ מִתְמַלֵּא
בְּעִרְבּוּבְיָה שֶׁל חֲלוֹמוֹת
אֵינְךָ צָרִיךְ יוֹתֵר לַחְלֹם בְּעַצְמְךָ

שואה
הם עומדים מחייכים
לפני התפאורה
האב, האם והילדה הקטנה
לבושים בבגדים הדורים
מסורקים למשעי

תחושתי
צל הלילות שלי פגש את צל הימים שלי
כשהאיר השחר ואת עוד ישנת
ראיתי את שניהם נכנסים אליי לסלון
בדממה

תחושתי
חֶדֶר כִּמְעַט רֵיק
גּוּפֵיהֶם מְסַכְּמִים אֶת עַצְמָם
בְּכִמְעַט-חֲשֵׁכָה
בִּתְּפִלָּה שְׁקֵטָה מְאוֹד

תחושתי
יש חיים נסתרים מהעין
חיים סודיים ללא ארוכה
הנה הם פורצים
במחזור עונות חדש.

הגות
לַסּוֹדוֹת יֵשׁ חַיִּים מִשֶּׁלָּהֶם
אוּלַי הֵם כְּבָר לֹא שָׁם
מְשַׁנִּים אֶת דְּמוּתָם
בְּמֶּטָמוֹרְפוֹזָה מֻפְלָאָה

אינטרוספקטיבי
הוא מרבה בהכנות
שם לב לפרטים
חיות משונות מבקרות אותו בחדריו
תמה על האחר והמשותף

תחושתי
עָבַרְתִּי שָׁם
רָאִיתִי שֶׁפִּתְאוֹם סָגְרוּ אֶת הַחֲנוּת
שֶׁל מוּצְרֵי הַחַשְׁמַל
דֶּלֶת הַכְּנִיסָה הָיְתָה נְעוּלָה

תחושתי
מבעד לחושך הגדול
יש חלונות שזולגים
לכל עבר
זולגים ונושרים
אל רכות הקטיפה
אך יש חלון אחד תלוי
ורועד מול החלון שלי

מֵהָעֵבֶר הַשֵּׁנִי שֶׁל הַקַּו הָיְתָה אֲפֵלָה
שֶׁל שְׁטָרוֹת כֶּסֶף
הָאִישׁ עִם הַפָּנִים הָאֲדִישׁוֹת
הִקְשִׁיב לְש-ִיחַת הַטֶּלֶפוֹן

תחושתי
עֵינַי נֶעֱצָמוֹת מֵעַצְמָן
כְּתָמִים מַבְהִיקִים מְסַמְּנִים אוֹתִי
אֲנִי מַחְלִיט שֶׁהֵם יִהְיוּ צְהֻבִּים
עוֹד מְעַט יַתְחִילוּ חַרְצִיּוֹת

תחושתי
המשוררת חלמה את שיריה באולם-החצי-ריק
הלהקה חלמה את צליליה
הם טענו שזה ג'אז
טוב, זו לא ניו אורלינס

תחושתי
את החומר ממנו עשויים חלומות
מצאתי במבטך הנודד מעורפל
מניתי בו אין-חקר תהומות
נרקיסי עינייך רוחפים בחלל

בדידות
הדירה היתה ריקה
השוער בכניסה הביט בי במבט ריק
ווסט-אנד-אווניו היתה ריקה
והשלג דיבר אל סוליות נעליי

תחושתי
הולך ברחובות שמנת
של שכונה אחת
פעם קראו לה שכונת פועלים
מכנסי חאקי קצרים

יחסים
אנחנו מושכים את
חבל השתיקה שלנו
חבל עבה מאוד

פוסטמודרניזם
כשנכנסים לחדר במלון
עם כרטיס מגנטי
שופע רגשות מפלסטיק
יש משהו אנונימי
שמזמזם שם מסתורית
איזה זמזום שבונה עולם אחר

אינטרוספקטיבי
בחדר-הכושר
לאחר שאני
מתחיל לצעוד במתקן-הליכה
על פני תשוקותיי

תחושתי
רק לפני דקה עוד השתמש ברגליים
אפילו נהג לכאן במכונית
פתאום מונח על אלונקה מתנייעת
חפץ שזרוק שם

הכוכית שלך מקננת בי
כל הלילה
היא מעופפת
בין העצים שבחדריי השקטים

אינטרוספקטיבי
ישבנו במעגל ודיברנו
ואני קראתי בקול שיר
על צללים בקירות.
ולא ידעתי

תחושתי
חוּטֵי-כֶּסֶף בִּש-ְעָרָהּ הָאָסוּף
אֶת הַמִּצְרָכִים הִיא אוֹסֶפֶת חֲמוּרַת-סֶבֶר
לְתוֹךְ הַנַּיְלוֹנִים
וְקוֹשֶׁרֶת אוֹתָם בִּמְהִירוּת

על מה חושב מי שהולך
לבקר את את גרורותיו לשעבר
הספונות בבתיהן
ואינן מעוניינות לראותו

תחושתי
בכל החלומות הנפתחים ברחוב הירקון
יש מחשבות מבטון יצוק
תריסים מוגפים בערמות של דולרים
בתי השגרירות מדברים עם הקיץ בשפות משונות

מישהו רחץ את משטח
האספלט בנתזים של אור
דרורים נוטפי שמש
טופפים על מגרש החנייה

הומור
זה פשוט מדהים
לחרא שלך יש ריח חבצלות
אמרה האחת
זה פשוט מהמם

פעם קראתי
שיר של
משורר שכבר מת
שאמר
משהו מוזר
על החיים שיש לשיר
לאחר המוות.

אהבה
חלומת עדנה
את מרחפת
בעירום לילותינו
על מיטתינו
יחפים פנייך

תחושתי
ותמיד ישנו הרגע המאושר הזה באחוזה
שעוד איננו יודע שהוא מאושר
שבת בבוקר של שמש חורפית
הולכים כך סתם בחורשה ליד הנחל

תחושתי
פוקח עין אל החשכה
רואה אותה נושפת מולי
חשכה רועדת עליי נשימתה
גדולה היא מחבקת אותי

מצב
הבט למרומים ברוח יש אמת
לפעמים הגוף החי הוא הגוף המת
מתי יודע הוא כי באה עת?

מחאה
שלושה קילומטרים של שקיות ניילון
בפתח המעיין של עין מה-שמו
היה או לא היה
האוכל במסעדה הדרוזית
דווקא היה

געגוע
אין למי להתקשר,
אין אימא ואין אבא
אלה שתמיד מתעניינים,
אלה שתמיד בעדי,
הם כבר אינם.

תחושתי
אֲנַחְנוּ עוֹד כָּאן
בִּנְמַל הַתְּעוּפָה הַמְּצֻחְצָח
כְּבָר הוֹלְכִים וְנִפְרָדִים
יוֹשְׁבִים בְּהַמְתָּנָה בְּאֶחָד מִבָּתֵּי הַקָּפֶה

שואה
חיפשתי את טווס הזהב
בפולין
ולא מצאתיו
פעם היה מעופף
מעיר לעיר

אהבה
באותו חורף ארוך
הייתה אהבתנו בנויה מגשם
זלגנו על קירותיה
הגשם בנה לנו טירת רפאים

אינטרוספקטיבי
זה דבר הלב על אופניו
אני איני נביא קדמון
זה דבר הלב על אופניו
בקרים יבליחו אור ראשון

הרהור
יש מקום לדאגה
ויש מקום לאהבה
מקום למה שאי-אפשר
מקום לכל דבר

תחושתי
יֶלֶד פּוֹלָנִי עוֹש-ֶה מַה שֶׁאוֹמְרִים לוֹ
אוֹכֵל מַה שֶׁנּוֹתְנִים לוֹ
יֶלֶד פּוֹלָנִי הוֹלֵךְ לִישֹׁן בַּזְּמַן
אִמָּא אוֹמֶרֶת לוֹ:

תחושתי
בקצה אנטנות גבוהות
היו ההורים שומעים את הקולות
חיות משונות נהמו בחורשה ליד הגשר
היינו רואים את אזהרות ההורים

תחושתי
ילדה שלי
הצל גדל
בארץ לא זרועה
ילדה שלי

ארספואטיקה
מילותי ממתינות לי
מול הבהובי הטלוויזיה
ילדות טובות מנומסות

תחושתי
דגים חולפים שוחים ברשת
בלהקות של בודדים
בין הבועות
אנחנו דגים משונים בתוך השקט

כאב
הַיָּמִים הֵם קָשִׁים
יְמֵי תְּכֵלֶת בַּשָּׁמַיִם לְלֹא עֲנָנִים
מָטָר מַבְהִיק שֶׁל שֶׁמֶשׁ מְרַפְרֵף מֵעָלַי
מַרְטִיב אוֹתִי מִכָּל עֵבֶר בְּאוֹר

תחושתי
שותקים נפתח את תריסי חלומותינו
לא נדע את שמם
יערות עד מצפים למוצא פינו
נהרות גדולים מכשפים אותנו

אהבה
אהבתי היא רחוב ראשי
שמתרוקן ביום-הכיפורים
אני משוטט בו חופשי
ושומע רק את צעדיי

תחושתי
בַּיּוֹם שֶׁבּוֹ הָיָה לִי יוֹם-הֻלֶּדֶת
מֵתוּ בְּנֵי אָדָם
נוֹלְדוּ כְּמוֹ תָּמִיד
סְתָם יוֹם שִׁגְרָתִ

שיריי,
יונים צחורות
יונים הומות
שמחפשות ביתן

תחושתי
ילד מחזיק נר דולק.
הם שמחים
הם מחזיקים נרות דולקים
כולם.

ארספואטיקה
ימיי שחורי-פנים
ימיי הולכים בסך
ומצעידים אותי אתם
ימיי מתבוננים על עשב רך

תחושתי
על המיטה שמיים מתכהים
ינשופים שחורים עטים לטרף
על גופנו המוטל בין הכר לסדין
מרחוק שומעים קולות של נפץ

אהבה
יש בי נהר עזוב
זורם בשצף
ומציף את כל גדותי

אינטרוספקטיבי
והוא הולך ומתקדם
אני רכוב על הנמר
אוחז ברעמת קיצפו המשתולל

תחושתי
יש רגעים כאלה
בסרטי מדע בדיוני
כבר זמן רב אחרי שיצאנו מתאי השינה
לאחר הדברים הנוראים שעוללה לנו הישות האחרת

תחושתי
בין חלומות הפלסטיק והעץ
ראיתי
על מדפים מעוצבים
איך נחים להם ספרי שירה בשוודית

אינטרוספקטיבי
כלימתי היפה היחידה
תמיד היתה שלי
כה קשה וכואבת

תחושתי
כשחזרתי אלייך
ליד הנהר
טיילנו בערב בחורשה
שום דבר לא היה נכון יותר

אהבה
כשניחוח הוורדים
שקנינו
מהילד בצומת
מציף את החדר
ואנחנו שותקים כך בלי סיבה
מביטים על עצמנו

תחושתי
כשעץ בודד נופל ביער
באפלה
פניו אינם נראים
רעש נפילתו
אינו נשמע למרחוק

כשצלצלת בין האור לחושך
היה לקולך בטלפון צבע של שקיעה אחרת
גם צבעיי הכמוסים השתנו לפתע
פרות-לילך חמים מחליקים את נעוריהם

אינטרוספקטיבי
באותו ערב
פיהקה הטלוויזיה בקול גדול
וכיבתה אותי
עם השלט-רחוק שהיה מונח לידה
נותקתי מהחשמל הכללי

חורף מחבק את כיכר מסריק
עוד לפני ששתינו משהו
ברחוב הקטן שליד
ידענו שזה כבר נגמר

תחושתי
מֵהַמִּרְפֶּסֶת הַדְקִּיקָה בַּקּוֹמָה הַחֲמִישִׁית
אֲנִי רוֹאֶה אֶת צַמְּרוֹת הָעֵצִים
מְכַסּוֹת בְּיָּרֹוק אֶת הַכִּיכָּר
אֶת בָּתֵּי הַקָּפֶה הָרוֹחֲשִׁים שֶׁלָּהּ

בצעדה של שבת בבוקר
אני עובר בתוך השיר ההוא
בכיכר הריקה ההיא
עם עץ הזית שמתבייש
אתנו

תחושתי
הַיּוֹם כְּשֶׁעָבַרְתִּי בִּמְכוֹנִיתִי
בִּשְדֵרוֹת בֶּן-גּוּרְיוֹן קָרוֹב לְדִיזֶנגוֹף
רָאִיתִי אוֹתָהּ,
לֹא הֶאֱמַנְתִּי לְמַרְאֵה עֵינָי:

הומור
הכלב שלי משורר
הוא מסתכל עליי
בעיניים לחות
ויש לו שיר בעיניים

סוריאליזם
עובר דרך הרהיטים בסלון
חש את אדישותם
היישר לחדר-האמבטיה
זה משונה

ביקורת
בצאת ישראל
מהחמץ
אנו שופכים את חמתנו
על המפה

תחושתי
היה לו את כל הדרוש
כל הבעות הפנים
שנמחקו
והחיוך ההוא

ארוטי
כאלו היו ואחרות
במכנסי ג'ינס משופשפים
בחולצות טריקו עייפות
ללא כלום מתחת

חלומות נמזגים בי צעד צעד
המתים מצעירים בי את עצמם
הולכים איתי בתמונות קצרות להיפגש איתם
בימים טובים יותר של מחשבה הם נוכחים-נפקדים

תחושתי
בצילומי נוף זרים רואים לפעמים
שרשרת הרים כחלחלים רחוקים
ויש עוד הרים רבים מאחור
נמשכים עד מעבר לאופק

אינטרוספקטיבי
כל בוקר עם הזריחה
עפות להן להקות חסידות שחורות
שרשרת מתמשכת
מעבר להרים הגבוהים מנשוא

את שמיכות שאננותי
קיפלתי בארון
אולי תהיינה טובות
לעונה אחרת

תחושתי
כל לילה אני מת בחשיכה
שוקע בביצה טובענית
קצת מנסה לשחות
בעכירות הזו

כמיהה
שמיים רחוקים ממני
הולכים ומתקרבים אל אדמתי לחבק
מושיטים ידיים לשלום
מביט מבעד לחלון

תחושתי
כשאני עובר ליד ביתך
אני ממשיך לצאת מחדרך בחיפזון
עובר בשביל בין הבתים
מישהו יכול היה לבוא מאוחר יותר

ארספואטיקה
לאחר שנטש הים
מצאתי אותן
בחופים בין החולות
פזורות

בדידות
על הקיר עם הטפט הפירחוני
תמונה של הרים מושלגים
תפאורה של חמימות ביתית
הטלויזיה מדברת כבר שלוש שעות
בבליל של קולות
איש לא צופה בה
איש לא מביט מהמרפסת הזעירה

שואה
רוצה
לומר להם
כשאני פוגש אותם ברחוב
משהו ביידיש
שבורה
מקרטעת
שהורישו לי הוריי
אולי
היו נזכרים
מי אני באמת

תחושתי
בַּלַּיְלָה הִגִּיעַ הַסְּתָו
בַּחֲשַׁאי עָלָה בַּמַּדְרֵגוֹת
פָּתַח אֶת הַדֶּלֶת, צְעָדָיו כְּגַנָּב
בֵּין צְלָלִים זָרִים הוֹפִיעוּ אַזְהָרוֹת

כמיהה
לכאורה שום-דבר
רק תנו לו לגשת
זוהי רק הדממה מעיקה וזרה
היא אוצרת שיכבה של מילים
לא נכבשת

תחושתי
הקירות רכים ומחבקים אותי
הכל מסוייד לבן
גם פניי מסויידים
צילום בהיר מדי
התמונה מתחילה להטשטש

תחושתי
ליד הקיר הם שכבו
שלושה מחוררים
פעם הם היו
מי שהיו

תחושתי
לילות רבים
אני שומע יחמורים בוכים
את אהבתנו
שריפה כילתה את שדות נעוריהם

תחושתי
נאבק עם הלילה
שרירי משתרגים מן המאמץ
הדם חומר בעורקיי
כשאני מחזיק אותו חזק במקום

תחושתי
עמדנו עמומים
הים גאה בשטף מצועף
על הגלים
היה מין זוך שמלבלב

תחושתי
כְּשֶׁמַּבִּיטִים בַּצִּלּוּמִים הַנּוֹשָׁנִים
שֶׁל הַזּוּגוֹת הָהֵם
שֶׁכְּבָר אֵינָם עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה
הָאַהֲבָה מְקַבֶּלֶת פָּנִים וְגוּף

תחושתי
האור מסרהב בי
לקום וללכת
דפים אילמים של חרדה
נופלים בי

תחושתי
רֵיחַ הַסַּבּוֹן בַּמִּקְלַחַת
מִתְעָרֵב בְּרֵיחַ הַמְּדוּרוֹת
אֲפִלּוּ בַּסָּלוֹן הוּא מִתְפָּרֵץ מִבַּחוּץ
לִזְעָקָה אִלֶּמֶת

תחושתי
הספסל היה בודד מאוד על הגג מול האנשים
על השולחן כמה קעריות מיותמות
העיר חיבקה אותנו כמו ים אפל
בניינים צוללים בה בעיניים עצומות

בשעת לילה מאוחרת
הכיור כבר ריק
המדיח שומם
יש רק כמה כלים נשכחים

ארספואטיקה
לטאות ירוקות זוחלות אליי במיטתי
מתחת לריסיי בשולי החשכה
הן אומרות לי
הקשב לנהר

תחושתי
אבל בשעות הללו
אני הקבלן של נבואות הזעם
אתרי הבניה מוכיחים בי
עגורניי נוטים על צידם
בנייניי ריקים

תחושתי
להתעורר באמצע הלילה
עורבים שחורים קוראים לך
עורבי הכאבים
מדליק את הטלוויזיה

תחושתי
בתוך שדה חמניות נעות ברוח
רגע לפני החשכה הסופית
היורדת עלי
אני מבלה בהרהורים על כמה חבל

ארספואטיקה
חלף על פני הנחל והחורשה שלידו
תמיד חשב שהם שלו
אבל כמה זמן אפשר לשוטט בהם?
לשקוע שוב בדביקות של עצי האורן?

תחושתי
לפני שאת מגיעה
אני תולה וילונות מרפרפים של שתיקה
על חלונותיי
מסכי ארגמן מתרוממים

תחושתי
רחוב לילי ריק
מואר באור פנס דלוח
איש אחד רואה כיצד
שולחות המרפסות אליו שירים ספרדיים

אנוכי עפר לרגליך
כי איסתרא בלגינא קיש קיש קרייא -
ריקא ופוחז מחבר מרעים נלוזים
כזאת יחרפוני הגיגיך

אינטרוספקטיבי
אינני יודע כיצד זה קרה
שעודני מאלם אלומות
חציר וגורן באסם
כיצד עושים זאת ברחובה של עיר?

ואינני הולך לגדות הירקון יותר
לחפש חמציצים בשדות
ואינני מחפש גשרים חדשים שצצים
על הנהר בתוכי

מצב
מכוניתי, מכוניתך
ספינות שטות
על ים הרחמים העצמיים
חולפים ליד ההגה

תחושתי
איש הולך ברחוב
נושא מבטו אל-על
והנה נעלמו השמיים
ריק הוא רואה
ובוהו.

בדידות
ירח יפרוש מניפה לבנה
ואני רואה אותה מעופפת אליי
בין המגדלים של העיר הגדולה
העיר שבה נכמרים החלומות

טבע
בְּמֶרְחֲבֵי הַשּ-ָדוֹת הִתְחִילוּ כֻּלָּם
לָרוּץ בַּהֲמוֹן מִתּוֹךְ הַמְּסִבָּה
כְּשֶׁכַּדּוּרֵי-עוֹפֶרֶת רוֹקְדִים סְבִיבָם
כְּמוֹ בְּסִרְטֵי אֵימָה גְּרוּעִים

תחושתי
בניינים שינו צורתם
כשעברת לידם
בנייני פלסטלינה גמישים
התכווצו לנגיעת מעילך האדום

קם באמצע הלילה
אבריי מתקהים אל הסתיו
- קהות חושים עמומה

תחושתי
נהרה גוברת
שמש בשערה
על פני קו הצהריים הארוך תהלך

תחושתי
מִבַּעַד לָרְאִי אֲנַחְנוּ רוֹאִים
אֶת עַצְמֵנוּ מַבִּיטִים בַּמַּרְאָה
אֶת הַמִּסְדְּרוֹן הַנִּשְׁקָף מִמֶּנּוּ
וְאֶת דְּמֻיּוֹתֵינוּ בְּתוֹכוֹ קְטַנּוֹת יוֹתֵר

תחושתי
לְמִי שֶׁמַּבִּיט מִלְּמַעְלָה מִמָּעוֹף הַצִּפּוֹר
הַכֹּל נִרְאֶה תַּקִּין לִכְאוֹרָה
אוּלַי הֵן נֶהֱנוֹת בַּמַּיִם
אוּלַי הֵן עוֹבְרוֹת קוּרְס לְלִמּוּד שְחִיָּה מְזֹרֶזֶת

תחושתי
מִלּוֹתָיו הָיוּ בְּשִיא יָפְיָן
הַמְּשׁוֹרֵר הַמֵּת אָמַר אוֹתָן
שׁוֹצְפוֹת כְּמַעְיָן
יוֹדְעוֹת אֶת עָצְמָתָן

סוריאליזם
בתוכנית בטלוויזיה
הם שרו עם השירונים ביד
את השירים הישנים ההם
של ארץ אחרת

אתמול הוא עמד על אדן החלון
מאיים בהתאבדות
זה נחשב כמניה דפרסיה?
כשאני מדבר אליו

שיר ילדים
שִחַקְנוּ מִשְחָקִים
זָרַקְתִּי עָלֶיהָ לְבָבוֹת גְּזוּרִים מִנְּיָר
וְהִיא זָרְקָה עָלַי
אֶת כָּל הָעִגּוּלִים הַגְּזוּרִים שֶׁנִּשְׁאֲרוּ

סוריאליזם
להבהרת העניין
יש להוסיף
במגע מתג קל

שואה
שלושת הילדים הבלונדיים
המשחקים בכדורגל
מול רשת קטנה
ומגרש שאיננו קיים
עסוקים בשלהם
על פלנטה אחרת.

תחושתי
יושב במקדונלד ומסתכל
מבעד לראי קיר הזכוכית
ואת עוברת על המדרכה
נראית כה עצובה

תחושתי
אחרי העבודה
כשמתקין התריסים
הצית סיגריה
והתחיל לספר לי פתאום

תחושתי
פּוֹתֵחַ אֶת הַדֶּלֶת לַחֲדַר-הַמַּדְרֵגוֹת
אַתָּה תָּמִיד יָכוֹל לְהַנִּיחַ הַנָּחוֹת
שֶׁל מֶרְחָב מוּגָן.
יֵשׁ אֶפְשָׁרֻיּוֹת רַבּוֹת לְהַפְגָּזוֹת פְּרָטִיּוֹת

תחושתי
בַּדִּירָה הַנְּטוּשָׁה
נִשְׁאֲרוּ כְּלֵי הַמִּטְבָּח הַמְּלֻכְלָכִים
עוֹד רֶגַע יַחְזֹר לִרְחֹץ אוֹתָם.
אֲבִיזְרֵי טוֹאָלֶטִיקָה לְיַד הָרְאִי

אהבה
בודק את התפלות
כמו כילי את ממונו
וממשש בהן אחת אחת
ולחשי קסמים ישאו את חזונו

תחושתי
שָׁם בַּחֶדֶר הַקָּטָן הַמּוּאָר חֲלוּשׁוֹת
מַחְשָׁבוֹת שׁוֹכְבוֹת עִם מַחְשָׁבוֹת
בְּמִּטָּה אַחַת צָרָה
פְּרוּעַת שְמִיכוֹת

תחושתי
באמצע שום-מקום יש שמים אפורים
ותקווה חיוורת שממתינה לו באוהל
עוד מעט ארוחת ערב
שורה של מיטות

תחושתי
פרסם אותי אמר לי השיר
בקול צרוד
תפס לי את היד
ולחש לי באוזן

מצב
ממלמל פסוקי קוראן
מנופף בסכין לאלוהיו
אלוהיו מנופף בו
בין הרמזור המתחלף לאדום

תחושתי
אֵיכְשֶׁהוּ נָעִים לַחְשֹׁב שֶׁיֵּשׁ שָׁם מַיִם
הֲמוֹן מַיִם
אֶפְשָׁר לְהִתְפַּשֵּׁט לִקְרָאתָם
אֶפְשָׁר לְהִכָּנֵס אֵלֵיהֶם

געגוע
אני צופה בהן
עוברות בלהקה
שיירת חסידות ארוכה
דואה בין עננים
תמיד אותן תמונות חלום מעופפות

תחושתי
משהו חם ומרטט,
זה לא הרוח
משהו כובש דובר אמת
אתה רוצה לדהור

מחאה
אנחנו הולכים להרים השחורים
להרים השחורים
שצובעים את האופק
שצובעים את האופק
כמו לילה רחוק

תחושתי
אוֹר הַיָּרֵחַ הַקַּר
מַכְסִיף שָׁם חֶדֶר שֶׁקָּפָא
כְּמוֹ הֶבְזֵק תְּמוּנָה
מִטָּה עֵירֹמָה שְרוּעָה לָהּ

תחושתי
זַהֲרוּרִים מְרַצְּדִים עַל פְּנֵי הַמַּיִם
וְרוּחַ אֱלֹהִית נְמוּכָה מְרַחֶפֶת
מֵעַל הַתֹּהוּ וָבֹהוּ
עַכְשָׁו בִּתְחִלַּת הַיָּמִים

עצב
הָאֶפְשָׁרֻיּוֹת הִשְׁתַּנּוּ כָּל הַזְּמַן
גַּם הַזֹּהַר
גַּם הַפּוֹטֶנְצְיָאל שֶׁל גְּוָנֵי קַדְרוּתוֹ
זֶה מוּזָר

מצב
אֲנִי מָכוּר לַחַיִּים
וְלֹא רוֹצֶה לְהִגָּמֵל
כָּל בֹּקֶר כְּשֶׁאֲנִי יוֹצֵא מֵהַבַּיִת
אֲנִי מַזְרִיק לִי אוֹתָם

תחושתי
אֵין לִי יְמֵי יַיִן וְשׁוֹשַׁנִּים
אֵין לִי לְבָבוֹת מְפֻלָּחִים בְּחֵץ
חֲרוּטִים עַל עֲצֵי אֶקָלִיפְּטוּס
יֵשׁ לִי רַק נַיָּד-חָכָם

הגות
מַדְרֵגוֹת עוֹלוֹת אֶל הַשָּׁמַיִם
וְיֵשׁ עַל אַחַת מֵהֶן
חֻלְצָה שֶׁמִּישֶׁהוּ שָׁכַח
מְדַלֵּג עָלֶיהָ

אינטרוספקטיבי
הוא נופל כצל שקוף
מאוחר בלילה
לא מדליק את האור
מתפשט בחשיכה

אני עומד ומדבר
בתוך ים גועש
וגבה- גלי
סוער
גלי החוף תוקפים אותי
אבל אני נכנס
צעד ועוד צעד
ממשיך לדבר

ארספואטיקה
יש לי מוזה משומשת
אבל במצב טוב
לפעמים יש לה בעיות
עם הסטרטר
ולוקח זמן עד שהיא מתניעה
אבל סך הכל עושה את העבודה

תחושתי
אל מול הרי אדום
חומרת הרוח לחפש עיגולים
על פני שדות אחרים
נוהרים מתעגלים השבילים
בדרך לעקבה

אהבה
מתכרבל איתה ביחד
עננים בשערותינו
רוחות מנשבות מעל ימינו
היינו הולכים אל היערות הקדמונים

תחושתי
אני משחק נגד המחשב במשחק אסטרטגיה מוכר
בו טייקון מצוי כמוני מנצח טייקונים אחרים.
יודע בדיוק את החוקים
לפני שאני בונה אימפריה

תחושתי
אדם שוכב בחדרו
שומר מוות בתוך קופסה שהוא נושא עמו
כמו תחבושת אישית
מוות רגיל עם שנת יצור אקראית

אהבה
הולך אליה מוכה חמה
כמו מאמין עיוור אל בית-תפילתו
מביט מהרחוב האכזר
בשרב מלקושי של סוף הקיץ
אל שמי יהלומים מבהיקים

מצב
שמיים נמוכים
של סגריר
נסוכים בצמיגות גוברת
אני רואה עננים כבדים

החזאי הצביע על אקלים רותח
שירד עלינו במפה הסינופטית
"באביב יש מזג האוויר מתהפך"
פתאום לא זכרתי את צבע קולך

תחושתי
ניקינו את החדר
הזזנו את החפצים
עכשיו המזוודה שלי
עומדת כבר במאונך ליד הדלת

תחושתי
בניינים מנצנצים את חייהם מבעד לחלון
בעיר שאינה מאמינה בקיומה
הרוח רוטנת
שוקקת

ארספואטיקה
יש הרבה מחשבות ברחוב
שכותבות את עצמן
בגוף חשוף
הן יושבות על ספסל ומחכות ללקוח

תחושתי
עם כלים מלוכלכים בכיור
כוסות זרוקות בכל פינה
בלילות - קופסאות - השימורים
משנה לשנה אנחנו לומדים

תחושתי
בזמן עבר
הייתה גדת הנהר
יפה ופורחת

אהבה
מילים
כמו איבחת גרזן בוהקת
מול החושך

יחסים
ולא יכולתי לגעת בו
הוא היה מונח לו על הרצפה
צמח מטפס
מכוות אש
עם פרחים אדומים וצורבים

תחושתי
האספלט רטוב
רק עכשיו ירד עליו
פניו מחוקות מבעד לזגוגית הקדמית
מקשיב למוזיקה אילמת

ארוטי
טלפניות רכות
מכל הצדדים
מאיזו חברה
מדברות בקול מתלחשש
כשהן מבקשות לא להדליק את האש

אהבה
הולך איתך
על קו הצהריים ברקיע
השמיים הזמניים שלנו
רועדים בנו קלות

תחושתי
כל אותו לילה פראי
היה מקומו נע ונד
אחוז תזזית עם מקומה
לקצב מוזיקה מקומית

ואין לו פנאי
כבר לחכות לה
עד שתחליט לשוב
מארצותיה שמעבר להרים
בכי הילדים
שירת הכיורים
ארצות אבודות
אפופות בערפילי שיגרה.

בערימה של מסמכים ישנים
מנסות האותיות הזרות
להגיד לי משהו
עליה
עולם של בובות-על-חוט
שבו הכל מאוחר מדי.

אהבה
חיפשתי לי מקום
בין הרוכלים
בכיכר השוק

והנה כך סתם
ברחוב אכזר
מתעלף מחום
ודו-תחמוצת-הפחמן

מתוך עינינו העצומות
אנו רואים לפעמים
אהבה נפלאה
שקורצת לנו
עינינו העצומות
משקרות לנו
בחפץ-לב

בדירה הרב-קומתית הזו
עם הדפסי רוי ליכטנשטיין
בסלון
ממש מתחת לריצפת הפרקט
יש מעיין תת-קרקעי
שוצף בחשכה

שואה
ברכבת נאנחת
נאנקת מזמורים
נסעתי לעיירה קטנה
שנקראת בפי תושביה
אושווינצ'ים
אין לי צורך בכרטיס
אני נוסע מתמיד.

במחבוא בתוך ארון נעול
אני מחזיק בקבוק של אור יקר תוחלת
אור עתיק
אור גנוז

תחושתי
חולמת מים
על הקרקע בעשב לעצמה
רגליה בוטשות גבעולים
שקועות בסבך

בדידות
מחלק את עצמי לגליונות
תולה עלונים בכל מקום
הנ"ל היה כאן.
נראה לאחרונה בסניף "סטארבקס

תחושתי
מתוך חלונות הזרות הגדולים
מכחול אפור צובע בצבעי פסטל עכורים
שטח שאיננו מוכר
בניינים עתיקים בהפקר רטוב בלתי-ידוע

גורל
הָלַכְנוּ לִקְנוֹת חֲנֻכִּיָּה
בְּבֵן יְהוּדָה
בְּחֲנוּת קְטַנָּה לַתַּיָּרִים
שֶׁמִּזְּמַן לֹא רָאֲתָה קוֹנִים

תחושתי
עוד לפני המילים החותכות
המילים המכות שלך
עברנו באותו ערב פתאומי
באור בין-ערביים של זהב עמום

הקיץ עוד לא החליט סופית
אבל אנחנו כבר יודעים
בוטש בעקביו
חוזר בתנועות ריקוד

תחושתי
נביא אחד נושא נבואת זעם
אל הגלים
והם מקשיבים לו ובוכים
הם מקשיבים לו
נמסים

תחושתי
אני האיש שנפלו לו חייו
מגשש בין השיחים
מחפשם
אינני מוצאם

תחושתי
מבטו החיוור מכסה
צינת מגן למילים של סתם
כבר איננו ילד
זאב בודד לנסיעות ארוכות

נושבים עם כיוון הרוח
שנינו נסחפים במערבולות האוויר
פיסות נייר זעירות
שהחיים כותבים עליהן

תחושתי
במעלה הגבעה
תחת עצי אורנים
יש ימים בהם הגשם מטפטף מענפים
על שטיח רטוב של מחטים

תחושתי
מעולם לא הבאת אותי לכאן
אפלו לא בחגיגות וטקסים
מעל לראשי הקט שטו מלים מוזרות
הלאנצ'ים העמיסו סחורות

אינטרוספקטיבי
שוהה בנמל-תעופה רב-משתתפים
ריצפת השיש בוהקת
חנויות הדיוטי-פרי קורצות

תחושתי
יש סיכוי שהצל שלי שוב ייסע השנה
זה מייגע
אני הרי לא אהיה שם בסביבה
צריך להחליט אם לשלוח אותו

תחושתי
יש בי תולעת שמכרסמת תקתוקים
בתוך רהיטים כבדים שבלבי
בלילות אני עושה מעשים משונים
נוקש על העץ הסדוק מעט

תחושתי
לסבא שלי קראו עקיבא
הוא הלך בחוצות העיירה הפולנית
עם קפוטה כיפה וזקן
אני קרוי על שמו

תחושתי
דְּמוּתֵךְ נִשּ-ֵאת עַל פְּנֵי סְפִינָה מִתְרַחֶקֶת
מִפְרָש-ֶיהָ צְלָלִים מוּרָדִים בְּמַיִם שְׁקֵטִים
כִּמְעַט גַּם אִם אֲנַסֶּה נִרְדָּמִים
אֲנִי מַנִּיחַ אוֹתָךְ עַכְשָׁו עַל הַסִּפּוּן

ארספואטיקה
אני לא רוצה לסתום את השירותים
אז אני לוקח את הדלי
של השירים המתוקים מדבש
ומרוקן אותו עכשיו

תחושתי
כמה מאיתנו
עם רובים ישנים
ליד מתרסים של ספות
שולחנות בלי רגליים

ילד קט ישן הלילה
ילד קט רואה מראות
חשיכה טוווה אין די לה
כלוב של ציפורים מתות

תחושתי
לְיַד הַמַּחְשֵׁב שֶׁלִּי אֲנִי מוֹצֵא
חֲגוֹרָה שֶׁל אִשָּׁה
מַגֶּבֶת מִטְבָּח
מַחְרֹזֶת יְרַקְרַקָּה כָּלְשֶׁהִי לַצַּוָּאר

תחושתי
זוֹהִי רַק הַתְחָלַת הַקֹּר
וְיֵשׁ יֹבֶשׁ מוּזָר בָּאֲוִיר
אֲבָל כְּבָר סָגַרְתִּי אֶת הַתְּרִיסִים
הֵגַפְתִּי אֶת הַחַלּוֹנוֹת הַגְּדוֹלִים שֶׁבַּסָּלוֹן

אהבה
בדרך אלייך
ברגע נדהם
כשהמכונית שועטת קדימה
בכביש בין-עירוני
ליד רמת-אביב

תחושתי
סַפְסָל שֶׁצּוֹבְעִים אוֹתוֹ יָפֶה
אַחַר-כָּךְ מוֹסִיפִים לוֹ פֶּרַח כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה
מְעַנְיֵן
אֵינוֹ מְגַלֶּה דָּבָר
זֶה אֲפִלּוּ מִצְטַלֵּם הֵיטֵב

געגוע
שערה אסוף בעננים
קושרת מעליו מטפחת
עיניה הבהירות
שהתכלת שבהן מיטשטשת

הרהור
יֵשׁ לִי שָׁם סֻכָּה מְשֻׁנָּה מְעַט
הִיא מִתְחַלֶּפֶת עִם הַשָּׁנִים
בָּנִיתִי אוֹתָהּ בְּמוֹ יָדַי כִּמְעַט
וּבָהּ תְּלוּיִים כָּל הַמִּינִים

אינטרוספקטיבי
הָיִיתִי קָטָן וְנָמוּךְ
הָיִיתִי גָּדוֹל וְגָבוֹהַּ
הָיִיתִי כָּל מִינֵי אֲנָשִׁים
הֶחְלַפְתִּי צוּרוֹת בְּלִי-מֵש-ִים

תחושתי
שמעתי דלת נטרקת
בחדר-המדרגות
בדירה שממול
דלת בלונדינית
ממין משובח

תחושתי
נולדתי בשביל לחיות
נולדתי בשביל למות
מטייל בין סחלבים שחורים
קוטף אותם גדלים בשדות הלילה

תחושתי
אינני מקשיב למרצה
המזגן מדבר אליי ישירות ללא תיווך
עכשיו הוא לוחש לי שהוא מאוהב
אני מבין אותו יותר ממה שהוא מבין את עצמו

תחושתי
ספינות שפעם היו שלי
הולכות וחסרות
מתרחקות על קו האופק
ליד נצנוצי הגלים

אהבה
יש ספסל ריק בגינה
אני מביט עליו
עושה עליו תרגילים
מחלק אותו לכמה חלקים
גם הריק
מורכב
מכמה חלקים

תחושתי
מול מסך המחשב המבהיק בחשכה
פניי מוארים כירח כבוי
מכתשים פעורים בי בצד הבלתי נראה
רכבי חלל משונים מקפצים על גדותיהם

אני יודע את האבן
יודע את העץ
משוחח עם דומם צומח וחי
מפסל פסילים בכל לשון

תחושתי
עלמות תכולות עולות אליי מתוך אדי הנחל
תמיד יש שם איזה נחל שזורם על הרצפה
צפים בו כמה מילונים
גיליון עיתון מלפני כמה ימים

תחושתי
סְבִיב בִּקְתוֹת הַכְּפָר יְעָרוֹת אַדִּירִים צוֹפְנֵי-סוֹד
הוּא צִיפָה לִרְאוֹת עֲצֵי אַגָּס וְדֻבְדְּבָן בַּחֲצֵרוֹת
אֲבָל מֵאֲחוֹרֵי הַדֶּלֶת הַהִיא הַיְּדוּעָה
הָיְתָה רַק חֲשֵׁכָה טְמִירָה

"עקיבא" צעקו הילדים
"בוא לשחק איתנו".
הוא נשא את עקיבא כמשא כבד
אימו קראה לו לבוא הביתה
אבל הוא רצה לזרוק אותו ממנו

תחושתי
שם ההרים וממול זה הים
על פיסת אדמה חרוכה
חוגגות את עצמן בזעם החמסינים
כלונסאות בטון ביישניים

ביקורת
הראי מונה בה סימנים
היא לא תביט בו
היא לא תביט אל הסכין
הקירות סטופים כמו פניו

הוא זר וגבוה ומתפלל בכנסיה
בארץ רחוקה שאיננה ארצו
בשפה שאיננה שפתו
מי שמביט בו ללא אל

אינטרוספקטיבי
הזמנתי למחר את הצבעי
שיצבע את מחשבותיי בצבעים בהירים
תמיד חשבתי שכדאי
להזיז אותן לפינה אחרת

תחושתי
לִפְנוֹת בֹּקֶר בְּלוֹס אָנְגֶ'לֶס
לִפְנֵי שֶׁנִּכְנַסְנוּ לַמְּכוֹנִית לְדֶרֶךְ אֲרֻכָּה
הָיוּ הַשָּׁמַיִם אֲפֹרִים
רַכִּים כְּמוֹ שְמִיכַת חֹרֶף

אינטרוספקטיבי
גּוּפֵנוּ נוֹתֵן בּוֹ סִימָנִים
גַּם כְּשֶׁהוּא מִתְחַזֶּה לְדֶשֶׁא
צוֹמֵחַ מֵעַצְמוֹ
אֵין צוֹרֵךְ לְהַשְׁקוֹת אוֹתוֹ

תחושתי
אַל תֵּלֵךְ
אַל תֵּצֵא מֵהַבַּיִת
שָא אוֹתוֹ עַל גּוּפְךָ
עֲטֹף אוֹתוֹ בְּךָ

קצף גלי הים
נותר על החוף כמוני
נספג בו
נספג בה

ארספואטיקה
השיר שלי
ללא מילים
לוליין חיוור
עושה טרפז
על קצה הגג

תחושתי
כשיצאתי מהמכונית ראיתי איש זקן
מהדהד נקישות בפינות לא צפויות
מחפש את דרכו עם מקל
חשכה בצהריים

יש אור גנוז בפסע של הולדת
יש חוט דקיק בצל הזכרונות
על מרפסות הרוח משחקת
כמו עולל ללא שום כוונות.

סגרירים שלי
עלים של מנטה
משפילים מבט ירוק כהה
כשהם יורדים על פני שמיי

תחושתי
עגורנים של מחשבות
בשמיים של שיש אפל
בונים אצלי עכשיו
בתי קומות.

תחושתי
עגמומית נושקת את ערביי
מעולפיי-מרגליות
אינני זוכר את שמך
על הספה בסלון

אהבה
עד שתתחיל הגאות
ותציף את החוף
אני בונה עכשיו
ארמון מחול
בשבילנו
רק למקרה
שתעברי כאן בסביבה

מחאה
בשדה שעוד לא בנו עליו
שיכונים לזוגות צעירים
ולא חילקו אותו ל"בנה ביתך"
ולא שפכו עליו אספלט רותח
לעוד כביש רב-מסלולי
שאת הארץ ייפתח

יחסים
אִשָּׁה עוֹמֶדֶת בַּפֶּתַח
מַחְזִיקָה מְהַסֶּסֶת אֶת יָדִית הַדֶּלֶת שֶׁפָּתְחָה
עוֹד טֶרֶם הֶחְלִיטָה לְהִכָּנֵס
חָשַׁשׁ מְרַחֵף שָׁם

תחושתי
מִישֶׁהוּ אָמַר שֶׁמִּישֶׁהוּ שָׁמַע
וּמִישֶׁהוּ לָחַשׁ שֶׁהִיא נֶעֶלְמָה
תָּמִיד אוֹתוֹ דָּבָר וּמֵהַתְחָלָה
מִישֶׁהוּ יָדַע וּמִישֶׁהוּ קָרָא

תחושתי
לְאַחַר שֶׁבָּנִינוּ קֵן מֻשְׁלָם
מֵעַנְפֵי קִנָּמוֹן מוֹר וְנֵרְדְּ
אֲנַחְנוּ מַצִּיתִים אֶת עַצְמֵנוּ
בְּשַׁלְוַת הַשְּׁקוּפִים

אינטרוספקטיבי
עודני רטוב
עומד עירום ונוטף
מנער מידיי טיפות
של זמן

אני שומע שם עורבים
אורבים ליד ביתי
במין קרקור שמסתער
כמו שליחים שוברי-דממה
הם מבשרים בקול קודר
באזהרה כה עמומה.

עזוב אותי
מרוח אלוהים המרחפת על פני המים
הרקיע, כל המאורות
וכל שאר הברואים

צמד שירים
יש קדושה שמחלחלת לה
ביישנית וצנועה
בנשימת האוויר הצלול
בתים עתיקים מדברים אל הנוף
כמו צויירו מלמעלה במכחול

מקום
על החומה מול הים
צעדו חיילים צעירים
מדיהם צבעוניים עטורי צלבים
מתוך הסימטאות שמעתי
מישהו מדבר איטלקית

תחושתי
עכשיו בזרם הצלול של הימים
על פני שמיים טהורים יותר
הולכים אלייך עננים עכורים
שלוחים ממני

סוריאליזם
עכשיו כשחשיכה בי
צורחת עמומות
אל בין-הערביים
של יום שאיננו כלה

כמיהה
במנגינות של שני קולות
יצאנו למלחמה נגד אויב בלתי ידוע
להגן על המולדת עם חיל פרשים
ישבנו ליד המדורה עם המון סוסים

תחושתי
לך ולי לא היה מגש של כסף
אבל מישהו הגיש אותנו
זחוחים עד אין קץ
נכוחים בלי מרגוע

יחסים
על מיטה אחת
לא יכולתי לראות את עינייך
בעירום מחשבותייך

תחושתי
באמצע הרחוב
בדרום העיר
פתאום סלע כורכר
כמו קבצן על אבני המדרכת
מדבר איתי בכורכרית
(שפה הולכת ונשכחת)

תחושתי
במיטה מוזרה ונשכחת
הייתה לנו שעה עגולה
את ואני היינו מחוגיה
שבים ונפגשים בחשכה חמה

ארספואטיקה
רוב הזמן אני ערפל
מטיס את עפיפוני שיריי לערפלים אחרים
עפיפוני נייר עם כנפיי עצב פרושות
טסים להם ללא חוטים

תחושתי
נטוע שורשים
שלכת מהדהדת בגופי השתול
ידיים ישרות וצמודות
מטאטא את הרהוריי החוצה

תחושתי
אני עץ בתנועה
עומד לפעמים בדיזנגוף פינת גורדון
לא ידעתם?
את הענפים והעלים

אינטרוספקטיבי
העץ שלי אינו שומר את עצבותו לעצמו
תמיד צמא למים
שנת בצורת
קורא חלומות של אחרים

תחושתי
ראה השמיים מתכסים בהמולה נהדרת
מול עצים עבותים עצומי עיניים
מוכיחים אותך כתלמיד בנזיפה אחרת
עפאים של סגריר שמוטי עפעפיים

תחושתי
עם הניחוח המשכר
כחולם בשבילים
עובר ליד נחלים
עולים על גדותיהם

תחושתי
עכשיו כשהלבן הופך שחור
והאוויר מפעפע בנקבים אילמים
בזעקה דו-כיוונית
עכשיו כשיד מושטת פוגשת רק חלל ריק

אהבה
כמה דקות ממך
הם עכשיו בונים את התחנה
הייתי שם בשעות אלמוניות
בהן הלב מתחיל לפעום חזק יותר

תחושתי
מנסה להסיר את המסכה
בשביל לראות את פני הילד ההוא עם הקול המוכר
כמו בסרטי-מתח שבהם מקלפים אותה פתאום מהפנים
אך היא איננה יורדת

יחסים
ערפל מכסה את פני האוהבים
שלא ירצו לנוח
תפארתם תהיה רק בו

תחושתי
מדי לילה
בפרחים לוהטים
פורח הגרניום המתוק בדמי
אני משקה אותו בחלומות

יחסים
צללית שראשה שחוח עומדת לבדה באמצע היום
על הישורת העליונה האחרונה בחדר המדרגות
פניה מופנות החוצה משם
אבל גם אם ניתן היה לשקול זאת פעם

מצב
האשה בחנות רצתה לקנות רק קצת שקט
ולהשאר במנוחה נכונה
היא לא רצתה בכלל לדעת שהיה פיגוע,
והיא ידעה.

אני אוסף אותך
לפעמים
בכלי -חרס דקים
את מונחת
ממתינה

הרהור
הַמַּנְחֶה בָּרַדְיוֹ טָעַן שֶׁהַמְּרֻאֲיָן מְשׁוֹרֵר
הָאִישׁ אָמַר שֶׁאֵין לוֹ ש-ְפַת-אֵם
וְאָכֵן הָיָה לוֹ מִבְטָא זָר מְאוֹד
עִם אוֹתִיּוֹת גְּרוֹנִיּוֹת מִתְגַּלְגְּלוֹת לַצְּדָדִים

תחושתי
באותו קיץ ערירי
היו אהבות תלויות על העצים
אנשים קטפו אותן
הביאו אותן אל בתיהם

אהבה
כְּשֶׁיָּצָא מֵהַחֶדֶר קְצָת הַמּוּם
חָשַׁב שֶׁאֵין בְּכָךְ דָּבָר
רַק בֹּקֶר שֶׁל לֹא-כְלוּם
מִתְכַּסֶּה בְּעֲרָפֶל שֶׁנִּשְׁאַר

זכרונות
הַכִּתּוֹת כְּבָר אֵינָן
נִכְנַסְתִּי וְדָרַכְתִּי
עַל מַה שֶׁנּוֹתַר
בְּעֶצֶם רַק הַמִּסְדְּרוֹן

אינטרוספקטיבי
פוסע בשדות הקרב העשנים
נוף ערפל שבור
חוצה את מחשבתי
עיי חורבות מזדקרים

בוצע מן הלילה פלחים פלחים
כמו מלחם טרי
בתאווה עצומת עיניים
את מצטרפת אליהם בלי להרגיש

שואה
פלסטינה הם קראו לה
לא אדע לעולם
איך הם הביטו עליה מבחוץ
במבטאים זרים בכל מיני שפות

תחושתי
בתחילה יש לה צורה של צל חומק
עכברוש גדול עובר על פני החדר במרוצה
מהסלון למטבח
אני מביט ולא מאמין

תחושתי
משוטט בפרוורים של אהבה
בדרך מפרוור אל פרוור
הרחובות ריקים מאנשים וחפץ
המכוניות נעלמות ממני

תחושתי
ללכת בשדות הסתיו הכמושים
במפגש הנחלים של ילדותנו
לחבק פרחי בר בלתי נראים
לקטוף אותך

הפעם האחרונה איננה יודעת
שהיא אכן הפעם האחרונה
לפעמים אני צריך לתעד את המיקום המדויק
כמו פריט ביומן משטרתי

תחושתי
האדמה חולצת שד להניק
אנחנו מטפסים עליו
רוחשים בתוכו אל הנוף
צופים ממנו

כמיהה
אבי יצא מהקירות ופניו חיוורים
אימי צפתה בי מחלון אחר
והם עטו גלימות
של צל כבד מאוד

תחושתי
יֵשׁ רַק צְלָלִים בְּתוֹךְ הָעִיר
הֵם מְדַבְּרִים אֵלַי
לְיַד הַבִּנְיָנִים
הָרְחוֹבוֹת קוֹרְאִים עֲצֹר

זכרונות
כְּשֶׁהָיִינוּ יְלָדִים
מִישֶׁהוּ הָיָה מְנַצֵּחַ
מִישֶׁהוּ הָיָה מַפְסִיד
אוֹ שֶׁנִּשְׁאַרְנוּ "סָדָד"

תחושתי
מֵהַחַלּוֹן הַפָּתוּחַ
נִכְנְסָה צִפּוֹר דְּרוֹר אֶל הַחֶדֶר
נֶעֶמְדָה עַל הַכּוֹנָנִית
וְהֵצִיצָה עָלַי

תחושתי
זוהי ציפור משונה
לפעמים היא יושבת על העץ שממול
לפעמים על חוטי החשמל
יש שהיא מעופפת ישר אל תוך חדרי

צל-ענן חולף לרגע קט
לפעמים רואים אותו ברור
מעל שדות בארץ הזו
צל-צילה

אינטרוספקטיבי
ים השיכחה נושא אותי
על פניו.
אני צף עליו כמו צל
ברפסודה שמטלטלת על גליו

תחושתי
חדרים פצועים אל השמיים
פנים חיוורות
קיר בודד עם תמונה
שידה מרחפת בשארית כוחותיה

יחסים
אני כחול עכשו
והמים כמו שמים
כחול הוא מבטי
כשאני מביט עליך
ומהמהם משהו כחלחל

הלל
סוֹף סוֹף זֶה קוֹרֶה
אֵינֶנִּי מֵעֵז אֲפִלּוּ לְהִסְתַּכֵּל עָלֶיךָ
בְּהֵיכָלְךָ
רַק עַל כִּסְּאֲךָ הָרָם וְהַנִּשּ-ָא;

תחושתי
יושב הוא עם עצמו
ומתעלס לו עם ספרים
והמילים מרפרפות
בכנפיים של פרפר

היה שם חושך
וצמרת העץ האפילה עלעליה
"את רואה" אמרתי
"זאת היתה המרפסת שלנו
ועכשיו אפילו לא רואים אותה"

תחושתי
צבע קולם של אנשים בחדרים
נופל עליי בכתמים
אני רואה אותו בצבעים שאין להם שיעור
אנשים ונשים שהלכו ממני לדרכים צדדיות

תחושתי
כשעברתי ליד בית הוריי הישן
חשתי שהבית משנה את דמותו
פעם ראיתי בו סדקים
קירות פצועים, מצולקים

ייסורים
צבעי פסטל של קרון הרכבת
מרצדים בו
מתערבלים בו
שוקעים בו

תחושתי
ציפורי העונה מקננות מעבר לקיר
משמיעות ציוצים חלושים באוקיינוס החושך
החדר הזה הוא אי בודד של עיניים עצומות
עינייך ועיניי

תחושתי
הולך ברחוב של בוקר מהביל
חולף על פני חנות המכולת שבפינה
חוצה את האספלט הרותח של הכביש
קיץ נושם בו

תחושתי
לא הרגשתי איך קם והלך
לפעמים הוא חסר
אני יודע כל כך מה היה אומר
הולדן שכזה

תחושתי
צבעי קולות מותזים אל מכחוליי
- כשיש לי מכחולים
פנים מצויירים בכל ההבעות
מושלכים אל ערמה מתגבהת

תחושתי
אפילו אם קירותיו מזמרים
אפילו אם החדר
משנה צורה ללא-הפסק
וציפורים מעופפות בו

קראי אותי
אני ספר פתוח
דפיי מפוזרים
מתעופפים ברוח
אותיותי מטושטשות
איני רואה את הכתוב

תחושתי
את היית לי קיץ אחר
ואני כבר הייתי סתיו מלא ספקות
קיץ קצר לוהט נטול-פנים
זיעתנו ניגרה בו

תחושתי
היונים שעושות קניות ברחוב הראשי
מהלכות בראש מורם
בארשת חשיבות
על הדשא המעולף מחום

תחושתי
יהודה המכבי בשבת בבוקר
אנחנו יושבים בקפה
שותים עם השבת שלנו
אמריקנו וצ'אי-לאטה

ארספואטיקה
אֲבָל אֲנִי כְּבָר פֹּה
אָז אוּלַי אַמְשִׁיךְ הָלְאָה
לְחַכּוֹת לַקּוֹלוֹת
לֹא אֵלּוּ שֶׁל הַמְּשׁוֹרֵר הַהוּא

תחושתי
קולה היה בהיר
קולה היה כמו שיר
ענני נוצה מרחפים בצהריים
אור שטף את העיר

קולי הפשוט שמסרב לגווע
מטייל בין ברושים
בדרך הרים שאיננה עוד
ספק אם הייתה

תחושתי
באמצע החגיגה פתח הפעוט בן השלוש
את מתנת יום-ההולדת
קרע בעונג לגזרים את נייר העטיפה הצבעוני
קוף הצעצוע הביט אליו

תחושתי
יש בה פרצות כמעט בלתי נראות
ביום בהיר
רואים דרכן את השמיים
ואת מי שמחכה שם

מצב
בחום הזה
אני זורק את עצמי
אל חיבוקו המתוק

תחושתי
בעיר שהייתה פעם גרמנית
וקראו לה פעם ברסלאו
שוחים בבריכה של המלון
שמונה גרמנים מהפאטרלנד

תחושתי
אני רואה בבניין הענק שבונים
בקצה הרחוב שני אנשים
שעומדים ומדברים במשך דקות ארוכות
על גשר שפעם יהיה מרפסת

אינטרוספקטיבי
אני הולך בין בניינים וחנויות
ברחוב החלומות המוגפים
הם נעולים על-בריח מפניי
התריסים נאנקים

תחושתי
"שבסקה אוליצה"
רחוב רגיל
בעיר העתיקה בקרקוב
חנויות רגילות

תחושתי
אנו הולכים ומתרחקים
כמו כוכבים במסילות הסירוב
אין הדבר בידינו
כשמכוניותינו נהוגות בנהג אוטומטי

תחושתי
בְּאֶרֶץ הַחֲשֵׁכָה שֶׁלָּהֶם
מְמַהֲרִים הַהִרְהוּרִים אֶל מַסְלוּל הַמְרוֹצִים
בְּדִיּוּק בַּשָּׁעוֹת הַנְּכוֹנוֹת
יוֹצְאִים מִן הַמַּחְבּוֹא אֶל הָאֹפֶל

הרהור
הדיקטטור הוא שחקן לא-מוערך מספיק
הוא עכשיו עומד בחדר השינה שלו ומתאמן
מרים את היד

כשהושטתי יד ונגעתי בך
בבריכת הנוי שבפארק
ליטפתי סגול
ראיתי סביבנו חבצלות מים בלהבות סגולות

תחושתי
אם תראי אותי חוצה את הכביש
באקראי
צועד עם אנשים שותקים
צועד עם אנשים חולפים

יחסים
ראיתי יונה
בשובך-חדרי
בונה לה קן
תולשת נוצותיי

תחושתי
אני ישן עם לב פתוח
כולי פרזות
בחלונות סגורים
חרכים הומים דממה

יחסים
אינני יכול
להתעלם
מריגשותייך
שמנסים לעשות לי דברים

ביקורת
רודף לו איש אחר הרוח
הוא מתרוצץ כמו שלוח
היום הוא פה מחר אי-שם
אולי פתאום, יצחק וקם

ואז התחיל הרחוב לשיר
ואני אמרתי לו:
"למה אתה שר?"
והוא לא ענה לי והמשיך לשיר

אהבה
אני חוזר אלייך
מסימטאות המיאוס
רחצי אותי
מגרגרים של זעם
שדבקו בי
את יודעת לקלח אותי
במחשבות טהורות

זכרונות
כבר זמן לא ביקרתי בך בחלומות
שכונה קטנה שלי
אינני יודע אפילו אם הכרתי בך את כל צללייך
צריפים קטנים מטים ליפול

געגוע
יש לך בתים ברשת
יש לך בתים בחול
יש לך את כל הקשת
אור לבן בוהק בתכול
על כרכוב ועל מרפסת

יוקו אונו ישבה שם
כמו כולם
על ספסל בסנטרל-פארק
בכפכפים ומכנסיים קצרים

תחושתי
מביט מלמעלה
ממדרגות התהילה
ראשים זרים
ברוח הקלה

סוריאליזם
אם אני מטה אוזן
אני שומע את הקיר
מדבר אליי בשפה זרה
אבל מובנת לי

תחושתי
כמו תמיד זה מתחיל בגשם קל וכמה עננים
הזעם מחלחל בין השיטין
אדמת לס מדברית
גרגיריה דבקים בעצמם

תחושתי
אי אז בנגוהות
בין הענפים שהסתירו
קטפתי מכל הבא ליד כל אות
ורק שזיפי האור החווירו

אהבה
לא היו שם שחפים בתיקרה
אבל שמעתי אותם צורחים
באורות העמומים

כאב
הֵם קוֹרְאִים אֶת הַשֵּׁמוֹת
בְּקוֹלָם הֶעָרֵב בָּרַדְיוֹ וּבַטֵּלֵווִיזְיָה
בֹּקֶר וָעֶרֶב
עוֹד זֶה מְדַבֵּר וְזֶה בָּא

הרהור
יֵשׁ שָׁעוֹת שֶׁבָּהֵן מִּישֶׁהוּ בִּלְתִּי-נִשְׁמָע
מַתְחִיל לְדַבֵּר אֵלָי
לִפְעָמִים גַּם מִישֶׁהִי עֲלוּמָה מִצְטָרֶפֶת לַשּ-ִיחָה
אֲנִי מְצַיֵּר לְעַצְמִי אֶת כֻּלָּנוּ

תחושתי
זו שעת הציפורים
כשלילה גווע מהלך חרישית ברגליים יחפות
אור-קיץ אפרפר מסתנן בין חרכי התריסים
ציוציהן מחליפים גוון בצמרות

תחושתי
שישה שולחנות בבית-הקפה
סביב לכוס קפה אחת
שהיא שלי
שישה שולחנות ריקים מאהבה

תחושתי
מַקְשִׁיב לְקוֹלֵךְ רוֹאֶה אֶת צִבְעוֹ
יוֹרֵד לְבַד, בְּהֵחָבֵא
בַּמַּדְרֵגוֹת אֶל חֶשְׁכַת מַרְתְּפַי
הַדֶּלֶת נִסְגֶּרֶת מֵאֲחוֹרַי

אינטרוספקטיבי
שיר לעשב הגבוה
שיר לעשב הנמוך
שעולה ומשתגע
והופך להיות כמו סבך

שיר ילדים
הֵם מָחְאוּ לוֹ כַּפַּיִם בְּתֹם הַדְּבָרִים
כְּשֶׁשָּׁאַל; אֵיךְ הִגַּעְנוּ הֲלוֹם?
הֵם מָחְאוּ לוֹ כַּפַּיִם כָּל הַחֲבֵרִים
לָאִישׁ בַּבָּמָה שֶׁעָמַד וְדִבֵּר שָׁלוֹם

תחושתי
צריך לחסל אותו אמרה המלכה שלי
ערפו את ראשו!
והדובר החדש שלו שמתבכיין עלינו
ערפו את ראשו!

תחושתי
פַּעַם קָרָאתִי שֶׁצֶּמַח מְנַסֶּה לְהָגֵן עַל עַצְמוֹ
מִפְּנֵי נְגִיעוֹת כּוֹאֲבוֹת
בְּמַּנְגָּנוֹן בָּקָרָת הַפְּרִיחָה שֶׁלּוֹ
יֵשׁ כָּל מִינֵי סוּגִים שֶׁל נוֹגְדָנִים

תחושתי
כשהיבטנו מעבר לכביש הערבה הירדני
על הרי אדום
כבר היו השעות כבדות
מישהו פיזר עליהם צבעים של תשוקה

הבניין נשאר אותו בניין
זוכר את עצמי מבוסס אליו בשלג
מבוסס בבדידות
הבדידות מבוססת בי

תחושתי
משמרת אחת של שחרית
שריננה בחלומות הדרך
פותח את הדלת
אל המדרגות לשעת חירום

תחושתי
התעוררתי באמצע סרט
בערוץ נידח בטלוויזיה
היו שם הרבה מלחמות

תחושתי
שערי המלאך כבדים
לא אוכל לפתחם ברטיבות הזו
דמותה מתנפצת
מתאמץ אל הקרעים

תחושתי
אימא שלי הולכת איתי לבית ספר
בפעם הראשונה
במשך לילות רבים
היא צועדת נמרצות אל בית חינוך

תחושתי
על החוף שבתוך המפרץ
שלוש נשים יורדות אל המים
רוח ערב מלטפת שמלותיהן הלבנות
קרניים אחרונות שואלות אותן

תחושתי
שעה שטמון בה
ספק נרדם
ספק הוזה
כשהוא קם בין חושך לאור

דואה בכנפיי
על פני רקיע צחיח
רציתי ללכת
על פני עננים כואבים

כמיהה
אמרת לי פעם משהו על
"שדה אחרון של סיגליות"
זה מתגלגל אצלי
בראש
בא, וחוזר
שועט קדימה
נתקע

אינטרוספקטיבי
שוכב על שפת המאכלת
גופי מונח עירום כמו קרבן
והיא כרגיל דוממת לצידי
כמו בטקס-ישן

שחפי הזיכרון
צורחים מעל ראשי
רואה אותם
דואים ברוח הקלה

תחושתי
יורד אל שעת לא-יום
זולג צעדים כמו נרדם בהליכה
מאחורי גדרות המלון עוד אפלה נושמת
ענן לובש סלעים ברוח יובש צוננת

מביטים אל זריחה אמיתית
לא כזו-כאילו,
עייפה מגוש דן
כדור אודם בוהק
מטפס לו על הרי גולן

תחושתי
נגמרה לנו השיגרה
היא חסרה לנו
אז הלכנו להביא לנו קצת שיגרה
להביא זו מילה מוגזמת

הערב ירד עליה לפני הצהריים
הביטה אל האיש הזר
שישב ליד מיטתה
לא הבינה מה הוא עושה כאן
קורי האפלולית אפפו אותה
זחלו בתוכה לאט
עד שהייתה לכודה לחלוטין.

יחסים
אני בגוף ראשון יחיד
ואת בגוף שני יחידה
ואנחנו גם יחד

ארספואטיקה
הם ממלאים את מיטתה
שאיננה מוצעת בשיריה
סדיני אהבתה פרועים

יחסים
שיר הבעתה
איננו מופיע
כאד על פסגות ההרים הגדולים
הוא איננו עשן מתפוגג

הומור
המטפורה שלי רוצה ללטף
את המטפורה שלך
היא רוצה להכניס לה
המון דימויים
המטפורה שלך
יושבת בין המשפתיים
חשופת ירכתיים
רגליים מעופפות באוויר

ארספואטיקה
הוא מפשפש בהן בכל קריאה
מוצא את המילה "אהבה"
זורק אותה דרך החלון החוצה
נהנה לראותה מתרסקת על חצר הבניין

מצב
אשירה תהילת השיכונים
ומקהלות מזמור לדודי השמש
שיריעו על גגות

תחושתי
חדר קטן
מחשב
מדפי ספרים.
נורת חשמל עירומה
מפיצה אותי אל העלטה

סוריאליזם
בליל אמש היו שושנים
מזמרות קרני ירח חיוורות
ואת היית שרועה על המיטה
שקועה בשלך

לילה אחד
אשכב תחת עץ התאנה
שצומח לי במיטתי
אעצום את עיני
אבל לא אניח למראשותי שום אבן

יחסים
שעותיך הלכו אלי
ריקות וכואבות
ראיתי אותן
נאטמות

יחסים
אנחנו צופים זה בזו בשתיקה
עצי פרי
ועצי סרק
בתוך היערות העצומים

תחושתי
שמיכת החשכה נקרעת מול אורות המכונית
אדם סגור בין חלונות אטומים
חושב עליה
המילים האחרונות שנאמרו

תחושתי
לנהוג אל תוך הלילה
לאור הפנסים הכתומים
של תאורת הרחוב
היא מנסה להפריע לי להתרכז

תחושתי
כשאני מכבה את המנורות
מוארות מחשבותיי בתאורה של אחרי חצות
אורות המכשירים החשמליים
פונים אליי בחשכה

צמד שירים
הנערה בקרון הרכבת
המתרחק
שולחת אלי
ברכבת השניה
מבט בלונדיני שואל
אני לא מאמין
כשפתאום היא מנופפת לי ביד

שואה
ראיתי אותם באלכסנדרפלאץ
ראיתי אותם באונטר דן לינדן
עכשיו אני עומד בזואולוגישר גארטן
מול רחובות חיוורים
שמים קודרים קוראים מחשבותי
עיר חדשה בתים מצוחצחים
אומרים לי
אנחנו אחרים

תחושתי
הציפורים אורזות לי
את השמיים בחוטים בלתי-נראים
לחבילה מוארת
במעטפת דקה של צלופן מעונן

יחסים
מעבר להררי חושך יש יעלים במדבר
צלליותיהם שועטות על הרכסים
רואה אותה מרימה את השפופרת
בקול ענות חלושה

שואה
כולם היו תינוקות חמודים ומתוקים.
יוזף היה תינוק מקסים
כשאמו לקחה אותו בעגלה לטיול ברחוב
היו הנשים הזקנות סוקרות אותו בחיבה

בסרט אחד ראיתי מסע הלוויה בתעלות
וארון הקבורה שט על המים
מוקף באנשים בתמונה קבוצתית
מוות נאה מקושט בבנייני אגדות

תחושתי
יושב אתך בבית קפה
בעיר שבתיה מצבות אילמות
מלצריות גבעוליות
מפזזות להן בבוקר שאין לו אתמולים

ארספואטיקה
כשהורדתי אותו מהמדף במרכול
לא הבנתי איך זה קרה
שורה אחרי שורה
השיר הזה פשוט התפורר לי בידיים
נשארתי פתאום עם שיר-ללא-מילים

אהבה
לאחר שעזבת
האירו לי חשבונות החשמל
בקצה מנהרה חשוכה


לרשימת יצירות הצילום החדשות
אורבני
אל היצירה
הוא הבריז לי

אורבני
אל היצירה
תל אביב בשחר חורפי

דיגיטלי
אל היצירה

דיגיטלי
אל היצירה
העגלות הזועמות עשו כנס

דיגיטלי
אל היצירה

שקיעה וזריחה
אל היצירה

דיגיטלי
אל היצירה
מה ההבדל בין פיל לפסנתר?

חיית בר
אל היצירה

אורבני
אל היצירה
חייל אתיופי וחברתו בתל-אביב

מעובד דיגיטלית
אל היצירה




אל הארכיון האישי (34 יצירות מאורכבות)
"יש להם טיונר
אבל לא! הם
חייבים לעשות את
זה ביד."



פליטה
פרואידיאנית.


תרומה לבמה





יוצר מס' 24173. בבמה מאז 8/7/03 2:41

האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות לדן ספרי
© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה