|
אהלן, כמה נחמד שאתה כאן, תרגיש בבית :) תארגן לעצמך
איזה כוס וויסקי או לפחות בקבוק בירה ותעשה חיים :)
על עצמי? אין לי כח באמת לספר...
תום לעצבות כשהבאת לתום השפיות ואני מאושר
שיכור מאופוריה כבדה שתבולה בניחושים
נירגש לצלילי לחישות שהדהדו באוזניי
אני חושב שאני שם איתך כל הזמן
|
שום דבר לא לפי תיאוריה שמאמינים בה, לפחות לא לפי תיאוריה
רוחנית...
זה ההכל, שמדבר אליי ואני מקשיב, יש לי המון זמן להקשיב...
ולהכל יש הרבה מה לספר...
אני בחור די אופטימי, בסך-הכל, אבל השנים לקחו את זה ממני.
|
תמיד עולה לראש ברגעי משבר מחשבות סופניות. זה טבע האדם, אני
יודע שאני לא חולה.
הגוף לא מוכן לסבול את המחשבות האלו ומייד דוחה אותן לעבר
האופטימיות, ממנה אני רץ.
|
אתה נשמע אחרת לגמרי
והמשפטים שלך כבר לא חובשים הילה לראשם
|
כמו בקבוק חלב קצת חם
לתינוק רעב קטן
הוא מחפש את הבקבוק שלו
שמעביר לו את הזמן
|
הכוס נישפכת לגרוני
ואני מתרוקן לתוך תוכה
|
ועכשיו כשהכל כבר עבר
ההווה לא ניגמר
ואנחנו בני 17, והכל כבר מותר
שונא לפגוע זה כל כך מיותר!
|
צחי ומיכה על הכביש
והחלון שבור קולות של מתכות חמות
האספלת צבוע באדום
ורק אני נשאר עם זיכרון יתום
|
והביקוש איך הכל נחטף מהמדפים
והייאוש תראו את כולם בורחים
לארץ רחוקה
רק לנשק אותה
|
האושר הזה והמילים החמות
עברנו קשה ופיצצנו תקוות
הימים הורודים שצבעת בשחור
צירת לך תמונה במחיר כל כך זול
|
והיום אפור, קול ילדים בגן המשחקים שוקעים בחול,
מתעוררים אל תוך החושך, מדליקים את האור,
הצעקה שנישמע בחדר,
תראומות של ילדות זה כבר עובר
|
אז את משאירה לי טיפה של אוויר לנשום
ונותנת לי לטבוע בתוך כל המילים
טיפה אחת של אמת
וכל השאר חיים יפים
|
כמו שמיכה ישנה שמתפרקת מעלי
כבר לא מרגיש חמים פה בחברתך
את קרה כמו השלג שנופל מהשמיים
בימים בהירים שלא רומזים על השינוי
|
אל הארכיון האישי (1 יצירות מאורכבות)
|
|
ציגרטה?
בלונדה בהלם
לייט. |
|
