|
לפעמים,
כשלא יכול לדבר,
או כשצריך לעשות סדר,
כותב.
לפעמים,
מרשה לעצמו לקרוא לזה "שיר",
ונותן גם לכם להסתכל.
אסונה הגדול של אי-הוודאות
הוא בעצם תחילתה
|
שירי אהבה של ילדות
בנות 12
גרועים, פשוטים
|
מנסה לתת לכך לגיטימציה בשתיקה
בעצם הקיום
הנייח
הקבוע
לענות במבט על השאלה שעורר הוא עצמו
ויודע
|
אבל החיוך שלך
הנהדר
משך אותן החוצה
מחליף חרטה בגעגוע
מורח חיוך טיפשי-נפלא גם על פניי
|
חיוכך המפתה,
עינייך המצפות,
תנועות גופך המתפתל
למנגינה יפה.
|
הקלה דורשת תעוזה.
לחרוג משגרה,
לעולמות הלא נודע.
גבולות נודעו, אך אין די בם.
|
לחץ
בפיזור שווה על החזה
קבוע, רגוע, יודע מה הוא רוצה
|
האם ראית מימיך
נמיה
במאבק עם גליל של פרינגלס
|
האם משמעות הדבר
שלמי שאת אין חשיבות?
אני עוד לא יודע
|
רק כשאתה נכנע ללחץ הנורא,
מוכן לתוצאות הנפילה, אתה מבין
הוא עוד שם.
האיום - מספק אותו, הוא מהותו.
|
יכולת החשיבה כמו
היכולת להרגיש,
לחוש ואהבה
לבד
ניטלה ממני
|
האהבה שלי אלייך היא ללא תנאים כי גם אין לה סיבות
אני לא אוהב אותך בגלל שום תכונה שלך
אני לא יושב וחושב למה אני אוהב אותך או מה אני אוהב בך
אני לא מצדיק לעצמי למה את מתאימה לי
|
וגם אני הושטתי יד
חפרתי בקרביי כמו מטורף
אף מילה לא נמצאה אז
הרגשתי מתעטף בו
|
הבוקר
באיימי העייפות שהוא מטיח
בצווחת השעון
|
מקורה פשוט יותר
אני רוצה גם
לא במקום
לא רק
גם ודי
או אולי
|
ואפול לוואדי גדול ורחב ומים קוצפים ושוטפים בו
ועז הזרם ויסחפני איתו
ואשתה ממימיו ויעזבוני המחשבות
וצליל הזרימה נדם
וקצב הזרימה עולה
|
השמש שקעה כמו יין אדום
שנלגם זה מכבר, אך
|
כמו הדף הזה הצהוב כל כך
המפוספס כל כך
|
ואני לא שייך לא לכאן, לא לכאן
לא חרוז בהווה, לא נטוע בזמן
|
שלווה היא נראית עגולה כתמיד (מפוייסת וודאי)
כשם ששקעה על לילי שטוף האור
שהחל בשעת בוקר מוקדמת
עת עמדה באותו המקום בדיוק
ורק אני הוא שהבטתי מחלון המגדל השגוי
|
אל הארכיון האישי (4 יצירות מאורכבות)
|
|
מה זה סלוגן
לעומת הנצח...
פרופ' ירמיהו בן
יהודה, לוקח
ת'זמן ייה! |
|
