|
אהלן חברים!
למען האמת הנני מוכרח לציין כי דף זה נפתח לפני זמן
רב.
באותה תקופה היה נדמה כי הייתי מוכרח להיות תחת צל
אנונימי כלשהו - שמי האמיתי הוא רם, נעים להכיר. :)
יליד 89 עודנו חייל, נולדתי וגדלתי בארץ.
למעשה רוב עיסוקי הוא ספורט פעיל, הגות ומיסטיקה
בסוגה.
כמו כן כפי שלבטח ניתן לראות כמו רבים מאיתנו -
התשוקה והחיבה לכתיבה.
התחלתי לכתוב בגיל צעיר יחסית ואט ואט החל הדבר
להתפתח.
ישנן תקופות שהדבר עצמו בוער והנני חש דבר מה רועד
בי - חיש היד מוצאת את הדף, כך יצירותי נולדות.
ברכת אור לכולם.
chasm@hotmail.co.il
ברוכים הבאים לגיהנום הכרוז קורא בקול לבבי.
נו בחייכם אל תהיו מופתעים! כלכם חלמתם אל תגידו שלא הזהרנו
אתכם.
אחרי אלפי שנים של מוניטין גרוע
דווקא
משקיע השטן הזה.
|
מפגש לילי בין גבר בודד ליצאנית במוטל
|
אני זוכרת שהוא אהב לחפון את שדי בידו
להביט בהם במעין הערצה בלתי נגמרת.
הוא היה חוזר לרוב בלילות, עייף מעבודה ומותש מהחיים.
מחפש נחמה במגעי, מנסה כל פעם מחדש להוכיח לי את כוחו.
|
אחי ואחותי יושבים בסלון זה לצד זה מוזר, הם הפסיקו לריב.
אמי יושבת במקום הקבוע בספה השניה, אבא עדיין לא בא?
הוא הבטיח לי צעצוע חדש או אולי סתם מתנה, אמר שהזמן יעבור
במהרה.
|
עצור וראה ילדים אוספים צדפות ובונים ארמונות חול
המשך בדרכך כי ילדותך נלקחה ממך
|
אין הרוח לא חסה
על נוף גן משחקים
חרקו ונעו להן נדנדות
בבדיותיהן
|
היינו עושים שם אהבה
אי שם בשדות
בין דרדר לורד
בין חיוך לדמעה
|
רגש בולע רגש
חום זורם בין האצבעות
עין מביטה בעין
עד כמה יכול צער קר להיות
|
אחוויר
כאלפי עונות סתיו
מה דמעותיי יהיו
כשלכת עלים
|
הנני נזכר
בכינור השרוט
מנגן צלילים
מדמיין רגשות
|
בקרוב תעלה זריחה
או משהו בסגנון
העולם מתעורר משנתו
אני רק רוצה לישון
|
מרוח שקטה התעוררה סופה
מצליפה בחלונות בתים ישנים
הווילונות מרחפים
נראים כרוחות רפאים
|
צלילי חליל עצובים מעלים בי נשכחות
רחש ועוד רחש עד שלבסוף נוצרת תמונה
המונה ליזה שלי
שיר ישן מתוך המגירה
|
לעיתים בריחה נותנת מעין מנוח, אך זמנית היא בלבד.
הולך ושב הולך ושב כמחוג מקולקל של שעון.
|
אשתקד
בערתי אותך
בערבות הגדולות
|
צללית פרגוד
אלומה של אור
שלחה ידי בעיוורון
|
השתיקה בשעות לילה מאוחרות
הנני מדחיק את העולם בציור ילדותי
אב ובן, אמא וילדה אוחזים ידים
בית גדול ומרובע
|
פרש בודד
בדרך האפר הבודדה
חצה מרחקים רבים
אחר בחירת לבו
|
שוב
דרך נפרדת
מן האדמה
עד לשמי רקיע
|
טרם לפני סוף העונה
השלכת כיסתה את האדמה בעלים
אז שכבתי על דשא ירוק
שם זיכרונתיי בערו על המוקד
|
מזמורי ציפורי אהבה אלייך
אף ישמעו כולם מכל עץ אשר ביער
לא הניבה הבריאה שלמות כמוך
ולא אף פרותיה מתוקים כחיכך
|
כורע ברכי
ומושיט ידי
נא קחיני
הרחק מכאן
|
מכל רגשות האדם
בחרתי לי עצבות
מייגעת ומתוקה
כנשיקת פרידה
|
שמים בהירים
אנשים מחייכים
ילדים רצים במדשאות
אני לא חלק מכל זה
|
כי אהבתי עד יזרחו שמים
עד מלוא אור ניצוץ כוכבים
אך מה אלו עתה כה גוועים
|
מתמכר אל אובדן חושים
שיכרון חסר כל מעצורים
נשימה אחת עמוקה
עצימת עיניים קטנה
|
רחמי על האבלים ההבלים.
זה בא וזה הולך - חסרי שמות, חסרי פנים.
במקום שקרו דברים נותרו אנשים אחרים, אינני יודע מי הם.
|
כך
ימים חולפים
ואף הדבר שבקטנים
נראה אותו דבר
|
נסוגתי לתוך אשליה בתקווה שבחלמותי אמצא תשובה.
נסוגתי לתוך חלומותי ומצאתי זוועה, מעין סיוט החוזר ובא.
|
צרור לבי נעול בלילות של בדידות,
סודות כמוסים בתוך כספת לבי נגלה דרך דמעתי.
|
המחשבה מפנה לרגש מקום
אך אני דוחק אותה ממני
כקלסטרופוב בחלל צפוף
|
כך לפעמים הוא רגש ישן
כיצור מתועב
נעלם לאור יום
ומזדחל אל מחשבותי
|
ציירי לי ציור
צבעי אותו
בגוונים של זריחה
בצבעים של שמחה
|
אני
מתפוגג אט אט
אל תוך בלבול נוראי
שטף של דמעות
|
אמנם חלף לו
דם לבבי
נקב שנסתם
תחושת שקט
|
נוף אחר
אדמה רטובה
מדמעותיי
שלולית של פתטיות
|
הפסיקי לחכות
בין הנרות
כבתולה קדושה
מחפשת ענוגות
|
חדל מילים
זעקת
ושמלתך נשמטה
ארצה מגופך
|
בוקר, זריחה חדשה.
שגרת יום מתחילה, שוב לקום מן המיטה, לקחת נשימה עמוקה, להלחם
בכל העולם בשביל כלום.
מתעורר ומביט באדם המשתקף מן הזכוכית, אומרים שמראה לעולם לא
משקרת.
|
דממה בשעת לילה ארוכה ומאוחרת,
פנסי הרחוב חדלו מלפעול.
צלליות פוסעות בשולי המדרכה, נראות אבודות
או שלא נראות בכלל.
הדבר היחיד המפר את הדממה היא צעקת המוות,
לא נותנת מנוח, מערפלת חושים.
|
אך לא משנה עובדה זו את הדבר
שדווקא עתה אינני מאושר
הסתובבתי כה רבות כציפור במעופה
טעמתי את המתוק הקיים באהבה
|
הזמן נצחי
אנו בני חלוף
המוות קוטף את פירות החיים
משליך אותן אל סלסלת בטון ישנה
|
התבוננתי מבעד לחלון הקופא, שעה אחר שעה.
הנוף דמם כנדמה שלא יפשיר לעולם.
זגוגיות קרח קטנות, הכפור הכפור אני רוטן.
|
תפנית שאין כמותה
בו דיכאון נהפך לשמחה
אך כלוא בנייר עטיפה
בין שאר הפסולת האנושית
|
אם יפול הוא
בין המרווחים
כה רבים יושיטו
ידיהם לתפוס
ומי יתפוס?
|
|
|
"צנח לו זלזל"
-החברים של זלזל
מהצנחנים |
|
