|
דגן לוי, נולד בתחילת שנות ה 70, מאז הילדות נע על
החוט הדק שבין העולם "האמיתי" לפנטזיה. מסתדר יותר
טוב בעולם הדימיון.
מרגיש צמרמורת שעוברת בגוף בגלל המחשבה להיות איתה רק חצי שעה.
הראש כבר מתפוצץ מחישובים של זמן. מתחיל לחשוב כמו מכונה. אולי
איזה רובוט אדיר מימדים שבתוכו יש מחשב משוכלל שמריץ כל הזמן
מספרים. ספרות ירוקות מתחילות לרוץ על מול עניו
|
פעם אהבתי ילדה, ילדה יפה, תחילתו של עניין זה היה לפני שנים
רבות, היינו ילדים אז, לא ידענו הרבה אף לא זו את זה.
|
|
|
להיות או לא
להיות, זו
מטאפורה |
|
