|
כי הים מלוח,
כי הדמעות זולגות,
כי הים מלא בתסכולים.
|
הו שחף צחור שבמרומים,
כה יפה אתה ומלא הוד והדר,
מה רואה אתה במעופך?
האם רואה אתה את העולם?
האם רואה אתה את כל הרוע הקיים?
האם יודע אתה את כאבם של הבריות?
|
אז תנו לי לברוח
תנו לי לשכוח
תנו לי ללכת מכאן!
כבר אין בי את הכוח
להפעיל את המוח
אני כבר אובדת עצות!
|
אפילו אותי אני שונאת. אני יודעת שאני הבאתי את זה על עצמי
וזאת הסיבה שכל כך קשה לי להתמודד...
|
|
|
-אבאש'ך ערומקו,
נכון?
-מה, אתה עוד
מאמין בערומקו?
כולם כבר יודעים
שערומקו לא באמת
קיים.
-אז אם אבא שלך
לא ערומקו, אז
מה הוא?
-סנטה קלאוס.
אפרוח ורוד
ואמנון ז'קונט,
בעוד דו שיח
אגדתי ואורבני
גם יחד. |
|
